ברבים מכתבי העת המובילים בתחום משאבי אנוש בחו"ל, ניתן לאחרונה למצוא יותר ויותר טורים אישיים של מנהלים בכירים בתחום משאבי אנוש הכותבים על עתיד המקצוע. מנהלים בכירים של חברות ענק משתפים את ציבור הקוראים במה שנחשב פעם לנחלתם הפרטית- המחשבות האישיות שלהם על התחום בו הם עוסקים.
אין מדובר באופנה תקשורתית חדשה שעניינה יצור טורים אישיים בתחומים שלא כוסו עד כה, אלא בכוון עמוק הרבה יותר. ראשית – המשבר הכלכלי הגלובאלי, הוא אמנם החל לפני שלוש שנים אבל אז היו המנהלים הבכירים של משאבי אנוש עסוקים בפיטורים ההמוניים שאפיינו את התקופה הזו. כאשר חברות פיננסיות המעסיקות עשרות אלפי עובדים מחליטות לפטר כמה אלפים מהם, עיקר הנטל נופל על מנהל משאבי האנוש. מנכ"ל החברה יעדיף להסתגר במשרד בשעות אלו ואפשר שגם יבלה אותם בחיפוש אחר תפקיד בחברה אחרת. בחודשים לאחר גל הפיטורים הגדול, היו מנהלי משאבי האנוש עסוקים בארגון מחדש של החברה ובניסיון, לעיתים נואש, להוציא יותר ויותר מאלו שנותרו בתוך הארגון. בינם לבין עצמם הם גם חששו כי כאשר יסיימו לפטר עובדים אחרים גם התור שלהם יגיע…
עתה רבים מהם התפנו להרהר על עתיד המקצוע, מעין חשבון נפש מקצועי. רבים מהם סבורים כי יש להגדיר מחדש את התפקידים של מנהלי משאבי אנוש, הרבה מעבר למטלות הטכניות המוטלות עליהם כמו גיוס עובדים.
רבים מהם חשים בצורך בהגדרת גבולות ותחומי גזרה חדשים: על מה צריך מנהל משאבי האנוש להיות אחראי ולא פחות חשוב – על מה לא.
הסוגיה השנייה היא השתלבות התפקיד עליו הם ממונים עם יעדי החברה. הם אינם רוצים לקבל הנחיות טכניות מהנהלת החברה לגבי אילו עובדים לגייס וכמה, אלא להיות שותפים מלאים להחלטות כדי שיבינו לעומק את היעדים של החברה. להעתקת פסי ייצור מתחום אחד לשני או להחלטה על צמצומים וסגירת שלוחות וסניפים ברחבי העולם, יש השלכות ישירות על התפקיד שלהם. הם מצידם גם ישתפו את חברי ההנהלה האחרים בידע המקצועי הרחב שלהם בכל דיון לו השלכות בתחומי עיסוקם.
אחרים חשים כי נחוץ להם זמן רב יותר לעסוק בחשיבה ובתכנון, תוך יכולת להתנתק מהשוטף והיומיומי. הנושא האחרון- הם גם חסרי סבלנות ורוצים כי השינויים יתבצעו כבר עכשיו.
