שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים עלה במהלך השנים האחרונות, אולם נשים מתקשות יותר מגברים למצוא עבודה ראשונה, הן משתכרות פחות מגברים ובדרך כלל נוטות לעבוד במשרה חלקית ובמקצועות המוגדרים "נשיים" – כך עולה מדוח סקירה שפורסם לפני מספר חודשים על ידי מחקר המרכז והמידע של הכנסת אודות הסוגיות המרכזיות הנוגעות לנשים בישראל.
בנוסף, נתקלות הנשים ב'תקרת זכוכית' אם הן רוצות למלא תפקידי ניהול ותפקידים הכרוכים בקבלת החלטות. על פי נתוני ה-OECD, בתפקידי הניהול הבכירים היחס הוא אישה אחת לכל עשרה גברים.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שנשים נושאות בעיקר הנטל של עבודות הבית והטיפול בילדים, ולכן מתקשות לשלב בין צרכי עבודה לצרכי משפחה. כך, למשל, בכל מדינות ה-OECD מלבד איסלנד ושבדיה שיעורי התעסוקה בקרב אימהות קטנים משיעורי התעסוקה בקרב נשים בנות 25 עד 49.
על פי מחקר של משרד הכלכלה שפורסם באפריל 2014, ישראל מתאפיינת בפער מגדרי קטן יותר בתחום ההשתתפות בכוח העבודה ומתן שוויון הזדמנויות וקידום בשוק העבודה, אולם קיים בה פער גדול יותר בגובה השכר.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי ב-2014 היה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים בנות 15 ומעלה 59.2%, לעומת 69.5% בקרב הגברים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים בנות 25 עד 64 עד על כ-75%, לעומת כ-85% בקרב הגברים.
שיעור האימהות הנשואות שהשתתפו בכוח העבודה בשנת 2014 הגיע ל-74.6%. שיעור זה עמד על 77.9% בקרב אימהות לילד אחד, 78.6% בקרב אימהות לשני ילדים ו-60.2% בקרב אימהות ל-4 ילדים או יותר. בקרב אימהות חד-הוריות עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה על 78.5%. שיעור הנשים הבלתי מועסקות בקרב אימהות נשואות עמד בשנה זו על 5.5%, ואילו בקרב אימהות חד הוריות היה שיעור זה על 7.5%.
יכולת קידום ותנאי שכר נמוכים
נתונים נוספים על מאפייני העבודה מלמדים שנשים מאיישות פחות תפקידי ניהול מגברים. בשנת 2014 שיעור הנשים בקרב כלל המנהלים עמד על 32.8%. מחקרים מראים כי משלחי יד מסוימים נחשבים כאמור ל"נשיים". בדרך כלל מדובר בסיעוד וטיפול בילדים ותחומי הוראה. במקצועות אלה תנאי השכר והקידום על פי רוב פחותים מאשר במקצועות הנתפשים "גבריים".
על פי נתוני ה-OECD, גם אם נשים בוחרות ללמוד מקצועות טכנולוגיים, מתמטיים או מדעיים – סיכוייהן לעבוד במקצועות אלו נמוכים ביחס לסיכוייהם של הגברים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2014 כ-32% מהנשים המועסקות בישראל עסקו ב-6 משלחי יד "נשיים" המתאפיינים בשכר נמוך. לעומת זאת, בתחום ההייטק הנחשב למשלח יד גברי, עמד שיעור הנשים על 35.5% מכלל המועסקים בתחום זה.
על אף חקיקה שמטרתה למנוע אי-שוויון בין המינים, ובכלל זה חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, קיימים פערי שכר בין גברים לנשים. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2013 ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה של גבר הייתה 10,683 שקל, והכנסתה של אישה עמדה על 7,280 שקל, כלומר כ-68%. עם זאת, חשוב לציין כי בתחילת שנות ה-90 הכנסתה של אישה שכירה עמדה על 57% בלבד מהכנסתו הממוצעת של גבר.
אחד הגורמים לפערי השכר הוא הפער במספר שעות העבודה הממוצע בשבוע. גברים שכירים עובדים בממוצע 45.8 שעות בשבוע, ואילו נשים שכירות עובדות 37.1 שעות. זאת, נוסף על כך שגבר שכיר מרוויח בממוצע 55.4 שקל לשעה, ואילו אישה שכירה מרוויחה בממוצע 47.4 שקל לשעה.
* כל הנתונים המופיעים בכתבה נאספו על ידי הממ"מ.
