חוקי המגן של מדינת ישראל

חוקי מגן – (באנגלית: Protective Labor Law) הינם חלק אינטגרלי מדיני העבודה במדינת ישראל אשר במסגרתם מוגדרים חובות המעסיק כלפי עובדיו במטרה לקיים יחסי עובד מעביד במסגרת תנאי עבודה מינימליים, כהגדרתם בחוק. חוקי המגן נחקקו במטרה לשמור על זכויות העובדים (המוחלשים) ובהן נקבעו זכויות קוגנטיות, כלומר זכויות שהעובד לא יכול לוותר עליהן, כלומר – ניתן לתת לעובד יותר ממה שמוגדר בחוקי המגן, אך אפילו אם חתם בחוזה אישי או במסגרת קיבוצי, והסכים לכך – חתימתו תיהיה לא תקפה.

בין חוקי המגן ישנם חוקים אוניברסליים, כאלו אשר חלים על כלל העובדים במשק, וחוקים סקטוריאליים, אשר מגדירים זכויות עובדים עבור אוכלוסיות מוגדרות (נשים, עובדים זרים, מוגבלים…). בין הנושאים המוסדרים בחוקי המגן ניתן למנות את שעות העבודה המותרות, גובה שכר המינימום וחוק הגנת השכר, הזכות לחופשה ודמי מחלה ועוד.

לחוקי המגן המוגדרים בחוק הישראלי נהוג להוסיף את הזכויות המוענקות בצווי הרחבה אשר כוללים בין היתר את הזכות להחזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה וביטוח פנסיוני.

החשיבות של חוקי המגן גדולה ועל כל מי שעוסק בתחום ניהול משאבי האנוש להכיר את החוקים, הזכויות וההגנות אשר מוגדרות בהם, וכן להיות מעודכן באופן תדיר בשינויים ותוספות חקיקה.

חוקי המגן בישראל:

צווי הרחבה – כללים:

צווי הרחבה – ענפיים:

כלל צווי ההרחבה