יצירתיות היא תכונת מפתחת בשוק העבודה הדינאמי. מנהלים רוצים לקלוט עובדים קריאטיביים, לשמר עובדים קריאטיביים ואף שואפים לפתח את הקריאטיביות בארגון. אז מה הבעיה?
על פי דיויד גלנסון, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת שיקאגו, למנהלים אין מושג ברור לגבי מה זה קריאטיביות. לדברי גלנסון: "רוב האנשים, וביניהם מנהלים בכירים, חושבים על האדם היצירתי כעל גאון צעיר ובלתי שגרתי (ממין זכר), שמעלה רעיונות חדשניים, פורצי דרך ומהפכניים… אני לא סופר את כל הטעויות שארגונים עשו בגיוס עובדים יצירתיים אבל לו הייתי עושה זאת – הייתי מגיע למספרים בלתי מבוטלים. יש לנו קונספט מוטעה או לפחות לא מדויק באשר לאדם היצירתי."
לדברי גלנסון, יצירתיות נחלקת לשני סוגים. הסוג הראשון הוא יצירתיות קונספטואלית או תיאורטית. אלו אנשים מבריקים שיכולים להעלות רעיונות, פתרונות וחידושים 'בשליפה'. הסוג השני של יצירתיות היא 'יצירתיות אמפירית' או 'יצירתיות ניסיונית'. את הקבוצה השנייה קשה יותר לזהות שכן לחברים בקבוצה זו לוקח זמן להפגין את היצירתיות שלהם (כאן הוא מציין לדוגמה את וירג'יניה וולף או לחילופין את סזאן). אלו אנשים שמתגלים יצירתיים לאחר זמן, בסופו של תהליך. את החברים בקבוצה זו קשה יותר לזהות מטבע הדברים.
גלנסון: "ארגונים המתגמלים רק את העובדים השייכים לקבוצת היצירתיים הקונספטואליים מפספסים ומפסידים. כשארגון ניצב בפני בעיה, זה לא מספיק לשמוע אנשים יצירתיים קונספטואלית-תיאורטית המציעים כל מיני פתרונות מזוויות שונות וחדשניות. כאן תרומתה של היצירתיות הניסיונית, המבוססת כאמור על ידע והבנה מתוך התנסות, גדולה יותר. זה מצב שבו ארגון צריך לחפש יצירתיות מעבר לקונספטואלי. הוא צריך להרים את הראש ולחפש אחר פתרונות מורכבים יותר, שלוקחים זמן, הבנה והשקעה עד לרגע בו הם מניבים תוצאות."
כיצד מזהים כישורים יצירתיים (משני הסוגים) וכיצד מנצלים את המשאב הזה לטובת הארגון?
– מרכזים את העובדים היצירתיים משתי הקבוצות ומושיבים אותם יחד סביב שולחן עבודה אחד לסיעור מוחות. גלנסון: "ליצירתיים הקונספטואליים קל יותר לעבוד עם חבריהם לקבוצה ואותו כנ"ל לגבי היצירתיים האמפיריים. ידוע ששתי הקבוצות לא מסתדרות טוב זו עם זו אבל החיבור ביניהם שמשרת את הארגון בצורה יוצאת דופן. המפגש ביניהם מוליד תוצאות ייחודיות שכן הקבוצות מאתגרות ומפרות זו את זו."
– מתגמלים את העובדים היצירתיים בשתי הקטגוריות בצורה פומבית. גלנסון: "פרסי טרנר לדוגמה מוענקים לאמנים מבטיחים מתחת לגיל 50. מה קורה עם אמן פורץ מאוחר יותר? אני הייתי מחלקת את המענק לשניים, הייתי מעניק פרס לאמנים מתחת לגיל 50 ופרס לאמנים מעל גיל 50 – וזאת כדי לתגמל אמנים יצירתיים משתי הקבוצות".
– את היצירתיים הקונספטואליים מאתגרים בכך שמספקים להם גיוון. הדרך לשמר אותם היא לספק להם ריגושים ואתגרים חדשים כל הזמן. אלו זקוקים תמידית לגירויים חדשים כדי לשמור על יצירתיות. בקבוצה השנייה לעומת זאת יש לנהוג בדרך הפוכה לגמרי – אלו זקוקים לאורך רוח, למרחב ולחופש להמשיך לעבוד, לחקור ולטפח. הדרך לאפשר להם לפתח את היצירתיות שלהם היא לתת בידם זמן בלתי מוגבל לעסוק באותו פרויקט.
