אבחון פסיכיאטרי
כל מי שיש לו איזושהי נגיעה לתחום בריאות הנפש והטיפול שמע בוודאי על ה-DSM, ספר האבחון להפרעות נפש שמצוי בשימוש נרחב מאוד בעולם כבר שישה עשורים. הספר, שיוצא לאור על ידי האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, מונה ביחס לכל הפרעת נפש רשימה של תסמינים עיקריים ורשימה של תסמינים משניים, ומציין כמה מכל סוג ולאורך כמה זמן הם צריכים להופיע על מנת שהמאבחן יקבע שהאדם סובל מאותה הפרעה. הספר מתעדכן כל כמה שנים (תהליך מרתק בפני עצמו שמתרחש תחת מכבשי לחצים פוליטיים וכלכליים, בעיקר מכיוון תעשיית התרופות) ולאחרונה יצאה לאור גרסתו החמישית שהציפייה לה הייתה מתוחה ונרגשת כראוי לכל ספר פסיכיאטריה חשוב.
על פי אתר משאבי האנוש hrmorning.com, ה-DSM החדש מעורר תסמיני חרדה בקרב אנשי משאבי אנוש. הגרסה החדשה עוררה ביקורת רבה על כך שהורחבו הקריטריונים של הפרעות מסוימות ושנוספו הפרעות חדשות. אם אתם הורים, אולי תהיו מוטרדים מכך שכעת התקפי זעם נחשבים להפרעה, מה שיכול להיות מלחיץ במיוחד אם צאצאכם בן השנתיים נשכב על רצפת הסופר וצורח שלא יזוז משם עד שיקבל ביצת הפתעה. הרי עד היום חשבנו שזה מעיק אבל נורמלי, עכשיו אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם יחד שרשמית מוגדר כמופרע.
מבחינתם של אנשי משאבי אנוש, משמעות השינויים ב-DSM-5 היא שעכשיו הם עשויים להתמודד הרבה יותר עם דרישות של עובדים להכרה בלקויות שונות. במילים אחרות: אנשים שנחשבו עד לימים אלה בריאים, עשויים לפי הגרסה החדשה להיות מוכרים כסובלים מלקות המחייבת התחשבות במצבם והתאמות שונות. זה דומה במקצת למצב שבו עסק שפועל בקומת הקרקע ואין בו בעיית נגישות לעובדים על כיסאות גלגלים עובר למבנה שאין בו חנייה, מעלית או שיפועים המאפשרים נגישות. אם קודם לכן העובדה שאדם כלשהו מתנייד על כיסא גלגלים הייתה חסרת משמעות מבחינה תעסוקתית בארגון מפני שבשל התנאים הפיזיים לא היה מוגבל, הרי שכעת הלקות הפיזית של אותו אדם הופכת למגבלה שמחייבת את המעסיק להתייחס אליה.
אתמול נורמלי, היום מופרע
הארגון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש NIMH הסיר את תמיכתו מה-DSM, צעד שלא יהיה מוגזם להגדירו כדרמטי. מה הבעיה עם הספר? "הוא מציע בליל חסר אחריות של אבחונים חדשים שיגרמו להגדרה שגויה של אנשים נורמלים ויהפוך אותם כפופים לטיפול לא נחוץ ולסטיגמות," כתב ד"ר אלן פרנסס באתר psychologytoday.com. ד"ר פרנסס ומבקרים נוספים של הספר חוששים מכמה דברים:
- עלייה חדה במספר האנשים שטוענים שהם סובלים מלקות ADD – הפרעות קשב וריכוז.
- התאבלות נורמלית על מות אדם קרוב תסווג אוטומטית כ"הפרעת דיכאון עמוק".
- עובדים מבוגרים הסובלים משכחה נורמלית יוגדרו כסובלים מ"הפרעה נוירו-קוגניטיבית קלה".
- התנהגויות שגרתיות ייכנסו פתאום לקטגוריה פסיכיאטרית כלשהי.
משמעות נוספת של השינויים היא שכעת תפקוד גרוע בעבודה הנובע למשל מחוסר מוטיבציה, אי נאמנות לארגון או סתם עצלות ייוחס להפרעת נפש ואז אם האדם יפוטר הוא יוכל לטעון לאפליה על רקע של מוגבלות. ההגדרות החדשות ב-DSM-5 אינן מספקות שירות טוב למעסיקים או לעובדים, פרט לעובדים שאינם מעוניינים לממש את הפוטנציאל שלהם במקום העבודה. השינויים כן מיטיבים עם חברות התרופות ואולי עם כמה עורכי דין, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
