רווחה ארגונית
רווחה
רווחה- סטאטוס בו לאינדיבידואל יש די משאבים וכסף לספק את כל צרכיו: בריאות טובה, אושר ובעלות על רכוש ונכסים (או חלק ממרכיבים אלו).
רוב המדינות תורמות לסטאטוס הרווחה מטעם הממשלה, ארגוני צדקה וקבוצות/ ארגונים שונים כגון האו"ם.
בארה"ב ובקנדה, מושג הרווחה בא בהקשר של עזרה כלכלית לאוכלוסיות שאין להן יכולת להעניק זאת לעצמן. באירופה, הרווחה מוכלת במשמעות אוניברסלית וקיימת למען העניים והעשירים כאחד, ופועלת במטרה להבטיח רמת חיים סבירה לכל האזרחים מבלי לתייג את היוזמה כצדקה.
עושר מול רווחה
המושג עושר, מתייחס בלבד למצב הכלכלי, בעוד הרווחה היא מכלול רחב יותר של מרכיבים. האינדיבידואל, החברה או הקהילה שרויים בסטאטוס שבו משאביהם שווים או גדולים מצורכיהם. הגדרת המשאבים בסטאטוס זה אינה מתייחסת בהכרח לכסף או שווה ערך לכסף, אלא גם נמדדת באספקטים אחרים כגון: יופי, יצירות אמנות, מעמד חברתי רמת השכלה ובריאות.
האינדיבידואל עשוי להיות עשיר אך לא להיות שרוי ברווחה. ככל שרבים ומגוונים משאבי הרווחה לצורכיו, כך גדלה רמת הרווחה הנתונה לו.
מדינת רווחה
כינוי לסך המנגנונים שמפעילה מדינה לטובת חלוקת משאביה. התהליך כולל ריכוז משאבי מהאזרחים בצורת מיסים (לעתים בצורות אחרות כגון תרומה לקהילה, התנדבויות), וחלוקה מחדש של משאבים אלו בפילוג הנתפס כצודק יותר. מנגנונים נפוצים לחלוקת משאבים: מערכות חינוך ובריאות ציבורית, קצבאות כספיות, דיור ציבורי ועוד.
כיום, כל המדינות הקפיטליסטיות מכונות מדינות רווחה, כיוון שכולן מחלקות מחדש את משאביהן החברתיים, אולם אופן פעולתן מאוד שונה בין זו לזו.