פקידת הקבלה בחברת נדל"ן, שרון סמיילי, החליטה שהיא איננה רעבה במיוחד ויש לה עבודה מרובה והיא מעדיפה להישאר במשרד ולהשלים פערים. כאשר אחד האחראים ניגש אליה ואמר לה שהגיע זמנה לצאת להפסקת צהריים, היא ניגשה לשעון הנוכחות ורשמה יציאה להפסקה, על פי הנוהל, אולם במקום לצאת למשך 30 דקות להפסקת הצהריים, היא חזרה לעמדתה והמשיכה לעבוד על המחשב ואף ענתה לטלפונים. כאשר הבחין המנהל כי סמיילי עדיין עובדת, על חשבון ההפסקה, לא רק שהוא לא המליץ עליה כעובדת השנה, הוא הגיש נגדה תלונה במחלקת משאבי אנוש על הפרת נהלי עבודה. סמיילי פוטרה לאלתר מהחברה בה היא עבדה במסירות מעל עשור. בנוסף, החברה דחתה את בקשתה להטבות סוציאליות (זכאות לפיצויים ולדמי אבטלה), בטוענה שהעובדת פוטרה עקב הפרת תקנון העבודה במדינת אלינויס, קרי בנסיבות מחמירות.
סמיילי טענה בבית המשפט כי היא הייתה תחת לחץ אדיר לעמוד ביעדים שהציבו לה מנהליה בחברה ועל כן, ניסתה להשלים את הפער בכל דרך. היא טענה כי חשבה, באמת ובתמים, שעל פי חוקי העבודה במדינתה היא מחויבת להעביר כרטיס יציאה להפסקה לחצי שעה אבל לא ידעה שאם היא חוזרת לשבת ליד שולחנה היא מפרה את החוק וכי לא הייתה מודעת לחומרת המעשה ולהשלכותיו.
[adrotate banner="27"] סמיילי פנתה לבית המשפט בשיקאגו והחלה במאבק משפטי בחברה, שנמשך במשך שנתיים. בית המשפט פסק כי סמיילי פוטרה שלא בצדק. השופט פסק כי בכדי לפטר עובד לאלתר ללא מתן תנאים סוציאליים, יש להוכיח לא רק כי העובד פעל בניגוד לחוקים ולתקנות, אלא כי הוא עשה זאת באופן מודע ואף במזיד. התנהלותה של סמיילי במקרה הזה לא מצדיקה פיטורין ובוודאי שלא מצדיקה פיטורין ללא הטבות.
סמיילי, שהחלה לעבוד במקום עבודה חדש, זכתה מתוקף הפסיקה בדמי האבטלה שנמנעו ממנה, לצד פרסום בכל רשתות התקשורת המקומיות והארציות ובעיקר – בכבודה העצמי, האישי והמקצועי.