עובדת שעבדה אצל מעסיק מסוים במשך יותר מ-20 שנה משנת 1997 ועד לפיטוריה ב-2019, תבעה את המעסיק שפיטר אותה משום שלא קיבלה את מלא זכויותיה הסוציאליות.
בית הדין האזורי לעבודה פסק לזכות העובדת פיצויי פיטורים מלאים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין חסר בהפקדות לתגמולים, גמול שעות נוספות, פידיון חופשה והוצאות משפט.
המעסיק טען בבית הדין כי מנע מהעובדת את פיצויי הפיטורים ואת ההודעה מוקדמת משום שפיטוריה נעשו בעקבות כך שהיא פגעה פגיעה קשה באמון המעסיק.
אלא שבית הדין פסק, כי גם אם היא פוטרה בגלל פגיעה קשה באמון, הרי שבהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות תקופת העסקתה הארוכה, אין בכך כדי להצדיק שלילה של זכויות אלה.
בנוסף פסק בית הדין כי העובדת זכאית לפיצוי לא ממוני בסכום של 30 אלף שקלים, בגין פיטורים שלא כדין משום שלא נערך לה שימוע מסודר.
המעסיק ערער לבית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את הערעור בחלקו ופסק כך:
1 בנוגע לנסיבות סיום העבודה, במכתב הפיטורים נכתב כי העובדת פוטרה בשל הפרת אמונים והתנהגות לא ראויה.
הפרת האמון מתייחסת לכך שהעובדת הודתה בפני המעסיק כי שיקרה לו כאשר ציינה בפניו כי הלכה לדואר והתיבה היתה ריקה, בעוד שבפועל כלל לא עזבה את המשרד.
לכך נוספו ממצאי המעסיק ממצלמות האבטחה, שהעלו לטענתו כי העובדת יושבת במשרד כל יום משך שעות רבות באפס מעש במהלך פרקי הזמן בהם נעדר המעסיק מהמשרד.
לאור דברים אלה, ולאחר שהעובדת נשאלה על כך בישיבת צוות ולא הכחישה את השקר, פיטר המעסיק את העובדת בלי לשלם לה פיצויי פיטורים או חלף הודעה מוקדמת.
בית הדין האיזורי לעבודה האזורי ציין, כי המעסיק כשל בהוכחת טענותיו. אלא, שהעובדת פוטרה בגלל הפגיעה הקשה באמון שחש המעסיק לאחר שנות עבודה רבות, שבמהלכן סבר כי היא מקדישה את כל מרצה וזמנה לעבודתה במשרדו.
מבחינת המעסיק, אי אמירת אמת מהווה פגיעה בלתי הפיכה ביחסי האמון הנדרשים במסגרת יחסי העבודה.
עם זאת, קבע בית הדין הארצי, כי מקובלת קביעת בית הדין האזורי לפיה, העובדת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים וחלף הודעה מוקדמת, שכן גם אם פוטרה מהסיבות הללו, אין בהן, בהתחשב במכלול הנסיבות לרבות תקופת העסקתה הארוכה, להצדיק שלילת זכויות אלה.
בנוסף, קבע בית הדין הארצי, כי מקובלת עליו קביעת בית הדין האזורי, לפיה נפל פגם משמעותי בהליך הפיטורים משום שלא נערך שימוע מסודר לעובדת.
ניתן אמנם להבין את סערת הרגשות בה היה נתון המעסיק בשל מה שנתפס בעיניו כהפרת אמונים, כאשר נתן לעובדת הזדמנות מסוימת לתת הסברים, קבע בית הדין הארצי.
אבל הזדמנות זו לא היתה מספקת בהתאם לדרישות הפסיקה. והדברים נכונים ביתר שאת בהתחשב בתקופת עבודתה הארוכה ובסוג הטענות שיוחסו לה.
בשקלול הדברים, פסק בית הדין הארצי, כי יש להתערב בסכום הפיצוי שנפסק בגין פיטורים שלא כדין ולהעמידו על סכום של 30 אלף שקלים.
2 בנוגע להפקדות בחסר לתגמולים, בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי הופקדו בגין העובדת סכומים בחסר לתגמולים.
זאת, לאחר שחישב את הסכומים שהיה על המעסיק להפקיד לטובתה לפי צו ההרחבה (פנסיה) הכללי, בגדרה של תקופת ההתיישנות.
עם זאת, קבע בית הדין הארצי, כי בית הדין האזורי לא נתן משקל לעובדה שהמעסיק ביטח את העובדת בפוליסת ביטוח מנהלים מתחילת עבודתה.
לפוליסה הועברו תשלומים למרכיבי התגמולים, הפיצויים ואובדן כושר עבודה. העובדת טענה כי אין לנכות את הסכומים שהופקדו על ידי המעסיק מאחר שנרשמו בחברת הביטוח כתשלומי עובד.
ואולם, ברגע ששכרה של העובדת נקבע לטענתה בערכי נטו, וההפקדות בוצעו על ידי המעסיק ועל חשבונו בנוסף לסכומי הנטו ששולמו לה, יש לחשב לזכות המעסיק הפקדות בהתאם לשיעורים המקובלים.
כלומר, מחצית מהפקדות המעסיק לרכיב התגמולים תיחשב כהפקדות לחלק המעסיק, ומחצית, כהפקדות לחלק העובד.
כמו כן, יש לחשב את מלוא הסכומים ששולמו למרכיב אובדן כושר עבודה כחלק מהתשלומים ששולמו על ידי המעסיק.
3 בנוגע לגמול שעות נוספות, קבע בית הדין הארצי, כי אין מקום להתערב בעצם פסיקתו של גמול שעות נוספות.
עם זאת נפלה טעות באופן החישוב, שכן מתכונת העבודה שנקבעה מלמדת על שתי שעות נוספות בכל שבוע וכפועל יוצא מכך, יש להפחית מהגמול שנפסק על ידי בית הדין האזורי.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין הארצי, כי הערעור מתקבל בחלקו. המעסיק ישלם לעובדת פיצוי לא ממוני בגלל פיטורים שלא כדין בסכום של 30 אלף שקלים, פיצוי בגין הפקדות בחסר לתגמולים בסכום של 20.386 אלף שקלים, וגמול שעות נוספות בסכום של 29.558 אלף שקלים.
כל הסכומים ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהמועד שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי ביחס לכל אחד מהרכיבים.
מאחר שהערעור התקבל רק בחלקו, העובדת תשלם למעסיק הוצאות משפט בסכום של 5,000 שקלים.
