הייתי 33 שנה בצבא אשת משאבי אנוש מהיום שהתגייסתי עד היום שפרשתי. חשבתי שאני יודעת מה משאבי אנוש. רק חשבתי. כל יום זה בית ספר. כל יום אנחנו צריכים להבין שהאחריות להתפתח ולזהות את השינויים הנדרשים היא עלינו", כך פתחה אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה והתעשייה את הרצאתה בכנס משאבי אנוש השנתי של HRus.
אם לפני שנתיים מישהו היה אומר לכם שתהיה מגיפה והיא תעצור את העולם ואף חד לא יצא מהבית ואנשים יהיו בהסגרים […] ושנצטרך לחזור בשלב מסויים, ולעשות צעדים ראשונים לחזרה לשגרה […] והנה אנחנו פה, בסוף 2021 שואלים את עצמנו מה צריך לעשות בעת הזאת לצד המגיפה.
"אם לא נבין שיש פה אירוע גדול שהאחריות לתרגום [שלו למציאות] היא עלינו, אז לא נבין את הלקח ונגיע בפעם הבאה פחות מוכנים ממה שיכולנו להיות.
"לפני הקורונה היינו במצב שחשבנו שאנחנו יודעים פחות או יותר איך נראית המציאות של משאבי אנוש וארגונים. דיברנו על אותם אתגרים.
"ואז נוצרה טלטלה ואנחנו שואלים האם אנחנו נותנים מענה לאתגרים שבהם אנחנו נמצאים כעת. יש פה אירוע כל כך גדול שאם לא נבין שצריך לעשות מעשה הוא לא יקרה.
"יש היום מחסור בכוח אדם בכל ענף. בין אם זה בתחום המסעדנות ובין אם זה בקצה של ההייטק וגם תעשיות אחרות. אין מקום שזה מדלג עליו.
"זה מטיל אחריות גדולה מאוד על משאבי אנוש, להתחיל להגדיר מה אנחנו רוצים. אומרים לי אנשים בהייטק: 'אני כבר לא מראיין. המועמדים שמגיעים מראיינים אותי. הם שואלים אותי אם הם רוצים להגיע לתפקיד. ואני אומר שהמחיר לא רלוונטי. אני מציע ומציע ומציע ובסוף מישהו יציע יותר'.
"אולי צריך לשאול את עצמנו האם מי שמציע יותר [שכר] הוא המנצח. איזה ערך אני רוצה לייצר לארגון כדי שהמועמד יגיד שהוא רוצה להיות חלק מהארגון הזה.
"בעיני, אתם (מנהלי משאבי אנוש) האנשים שיגדירו מחדש, מה אנחנו היום, מי אנחנו ולאן אנחנו רוצים ללכת. אם לא נעשה את זה עכשיו אתם לא תהיו רלוונטיים.
"בעולם הזה (של משאבי האנוש), רלוונטיות היא יכולת לייצר שיתופה פעולה מזוויות שונות. ושהפתרונות שאתם נותנים אחד לשני לא יוכלו להתקיים אם לא היה נוצר מפגש בין ארגונים.
"ובסוף צריך להבין שחייב להיות כל הזמן סוג של השתנות ודינימקה. אנשים משתנים, הצרכים משתנים, המאפיינים משתנים, הארגונים משתנים והעולם משתנה. אם אנחנו לא מבינים את זה, אנחנו פחות ופחות יכולים להיענות לאתגרי השוק.
"בנושא העבודה מרחוק […], יש פה הזדמנות גדולה להתחיל לחשוב מהיבטים אחרים למשל עבודה מרחוק. לקחת נושא כזה ולשים את כל מנעד הדעות על השולחן. יש אינסוף סוגיות שיש לפתור בהקשר של עבודה מרחוק ואינסוף חששות ומכשולים.
"מצד שני, היתה מציאות במשך שנה וחצי, חלק מהעובדים עבד מהבית. אז עכשיו להתעלם מזה, לעצור הכול כאילו לא היה מעולם? או שנגיד: זה כבר היה כאן. אז עכשיו בואו נראה איך נסדיר את זה.
"כל אחד צריך לשאול את עצמו על מה הוא מופקד, ולא ליצור אילוץ מדומה ולייצר חסמים מדומים, ולא להגיע למצב שכדי להמנע מהתמודדות עם בעיה לא מטפלים בה בכלל, ולמה צריך לטפל בכל הבעיות האלה דווקא עכשיו".
בהתייחסה לנושא הטכנולוגיה אמרה שרת הכלכלה והתעשייה, כי אין לפסול את הכנסת הטכנולוגיות לארגונים. לדבריה, "טכנולוגיה היא קידמה. יש לבדוק כל דבר לגופו, ולגבש קריטריונים.
"השיתוק שנוצר בגלל מורכבות האתגר יצר סוג של קיפאון. אם לא נפעל ליצירת פתרונות המותאמים לשינוי, לא נהיה רלוונטים.
"טכנולוגיה היא רק המאפשרת. הסיפור הוא אנשים לכל אורך הדרך. תחשבו איזה אושר גדול זה להיות מופקדים על הדבר המשמעותי ביותר: אנשים.
"אם אתם מבינים את הזכות הגדולה שלכם להשפיע על אנשים, אתם מבינים גם את הדבר המשמעותי ביותר של יצירת ערך לארגון.
"ערך שהוא לא רק כלכלי חומרי [ולמרות זאת] בסופו של דבר זה משפיע על יעדי הארגון. שורת הרווח צריכה להיות שם. אני טוענת שלא מגיעים לשורת הרווח אם לא מתעסקים בעיקר. והעיקר הוא אנשים".
מטלה חשובה נוספת עליה דיברה השרה ברביבאי היא נושא תיאום הציפיות בין העובדים להנהלה: "חשוב להיות מסוגלים לנהל תיאום ציפיות", אמרה.
"מצד אחד, מנהל משאבי האנוש הוא עם המערכת ומצד שני הוא עם הפרט. וצריך לתווך את הפער הזה, ולייצר מציאות חדשה, ולייצר את הדיאלוג ההכרחי הנדרש המצופה ממנהל משאבי האנוש כלפי העובד.
"אם לא תהיו שם, הארגון יהיה חלול. ניהול ציפיות צריך להיות מפוקח. העובד צריך לדעת שכשהוא מגיע אל מנהל משאבי האנוש תהיה הוגנות. הוא תדע איפה הוא נמצא, למרות שאולי לא יקבל את המשכורת הכי גבוהה".
לסיכום, אמרה שרת הכלכלה והתעשייה, כי "אנחנו נמצאים בפתחה של תקופה מאוד מאתגרת, כמו תמיד אגב במשאבי אנוש. אבל יש פה הזדמנות אדירה.
"והיו שנים שזלזלו בנו. אם לא תמנפו כעת את ה'כרטיס' הזה שקיבלתם כהזדמנות, שמשאבי אנוש נמצאים היום בחזית העשייה של כל ארגון, ואם לא תיצקו תכנים רלוונטים לעת הזאת, אז כולנו נחמיץ את ההזדמנות הזאת.
"לעומת זאת אם נבין את המשמעות, נפגש, נלמד ונייצר נקודת התבוננות אחרת לעובדים ולמעסיקים, וננסה לצמצם את הפער וליצור הזדמנויות חדשות, השמים הם הגבול".
