בעוד יומיים יחול ערב יום הכיפורים ובעוד שבוע יחול ערב חג סוכות. זה הזמן להזכיר מהן שעות העבודה בערבי חג ובחול המועד.
בארגונים המעסיקים עובדים ששה ימים בשבוע, מספר שעות העבודה בערבי חג הינו עד שבע שעות. כל שעה מעבר לשבע השעות (החל מהשעה השמינית) נחשבת לשעה נוספת וצריכה להיות מתוגמלת בהתאם לשעות נוספות.
בארגונים המעסיקים את העובדים חמישה ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג נמשך שמונה שעות בתשלום של תשע שעות, או יום עבודה של שבע שעות בתשלום של שמונה שעות. על פי צו ההרחבה, המעסיק ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור.
אשר לערב יום הכיפורים: על פי צו ההרחבה בנוגע לשבוע עבודה מקוצר, יש לעבוד ביום זה שש שעות בתשלום של תשע שעות. עם זאת, במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי החג שש שעות בתשלום של שמונה שעות, ימשיכו לעבוד כך.
יצויין, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה החלות על המנוחה השבועית חלות גם על החגים. הכללים לגבי עבודה בכל הנוגע לשעות כניסת החג ויציאת החג הם בדומה לשעות כניסת השבת ויציאתה, פרט ליום העצמאות.
המשמעות היא שעובד שהחל את עבודתו בשעה מסויימת בערב החג וסיים לעבוד לאחר שעת כניסת החג, זכאי לגמול עבור שעות עבודתו בחג. לדוגמה: אם העובד החל לעבוד ב-11:30 בערב החג וסיים לעבוד ב-18:30, והחג נכנס בשעה 17:30, אז למרות שעבד שבע שעות, הרי שעבור השעה האחרונה לעבודתו (שהיא לאחר כיסת החג) הוא זכאי לגמול עבור עבודה בחג.
אשר לחול המועד: כאמור, בעוד שבוע יחל חג הסוכות. חוקי העבודה אינם מתייחסים לשעות העבודה בימי חול המועד. ולכן, החוק רואה בימי חול המועד ימי עבודה רגילים בכל הנוגע לשעות העבודה שמותר להעסיק בהן עובדים.
עם זאת, יש הסכמים קיבוציים שבהם נקבע יום עבודה מקוצר בימי חול המועד, וחברה שחל בה הסכם כזה, חייבת לנהוג בהתאם להסכם.
נציין כי יש חברות שאין בהן הסכם קיבוצי אבל יש נוהג לראות בימי חול המועד יום מקוצר. במילים אחרות, מקובל במקומות עבודה רבים, לעבוד בימי חול המועד פחות שעות לעומת ימי עבודה רגילים. מעסיק שבמקום העבודה שלו חל נוהג כזה, מחוייב להמשיך לנהוג על פי הנוהג.
מה קורה במקרים בהם עובד לוקח יום חופשה בערב החג או בחול המועד: יום חופשה בערב חג או בחול המועד דינו כיום חופשה מלא. חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים, ואינו עוסק בחלקי יום חופשה.
במילים אחרות, אם העובד נעדר מהעבודה בימי עבודה מקוצרים, כלומר בערב החג או בימי חול המועד, רואים בכך יום חופשה מלא ולכן על המעסיק לנכות ממכסת ימי החופשה השנתית של העובד יום חופשה מלא, ובהתאם לכך, גם לשלם לו תשלום דמי חופשה בגין יום עבודה מלא.
עם זאת, יש מקומות שקיים בהם הסכם עבודה או נוהג המיטיב עם העובדים, אשר לפיו המעסיק ינכה ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד שנעדר ביום עבודה מקוצר (ערב חג או יום עבודה בחול המועד), רק חצי יום חופשה שנתית, או כל חלקיות אחרת של יום חופשה, בהתאם לאורך יום העבודה שבו נלקחה החופשה.
נדגיש, כי למרות שהמעסיק ניכה לעובד רק חצי יום חופשה, עליו לשלם לעובד דמי חופשה בגין יום עבודה מלא.
בין אם החופשה בערב החג (או בחול המועד) היא ביוזמת המעסיק או ביוזמת העובד ובהסכמת המעסיק, העובד זכאי לתשלום דמי חופשה, ובמקביל ינוכה לו יום חופשה ממכסת ימי החופשה שצבר.
אשר לנוהג לסגור את מקום העבודה בימי חול המועד ולהוציא את העובדים לחופשה כפויה: הפסיקה קבעה, כי המעסיק הוא זה שמסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, בכפוף להוראות החוק.
על כן, מעסיק יכול להחליט, כי במהלך ערבי החג ו/או ימי חול המועד ייסגר מקום העבודה, והעובדים ישהו בחופשה שנתית. אלא שיש כאן שתי מגבלות:
ראשית, אם מספר ימי החופשה – כולל היום הפנוי והמנוחה השבועית – הוא שבעה ימים לפחות, יש להודיע לעובדים על הוצאתם לחופשה ועל תאריך תחילתה, שבועיים מראש לפחות.
במילים אחרות, אן המעסיק החליט להוציא את העובדים לחופשה כפויה בת שבעה ימים או יותר, המעסיק חייב למסור לעובדים הודעה מראש של שבועיים. אם החופשה הכפויה היא קצרה יותר, אין צורך במתן הודעה מוקדמת של שבועיים.
נדגיש, כי על המעסיק לוודא שלעובד יש די ימי חופשה שעומדים לזכותו לניצול. עוד נדגיש, כי למעסיק אסור לכפות על העובד חופשה, במצב בו אין לזכותו ימי חופשה צבורים.