באמצע מרץ 2020 הפכו צוותי משאבי האנוש למעין כוחות ההצלה של הארגונים. אלא שבניגוד לכוחות מכבי האש, מד"א והמשטרה, כוחות ההצלה הללו של הארגונים היו למעשה שקופים.
במילים אחרות, בארגונים קיבלו כמובן מאליו את העובדה שמנהלי משאבי האנוש ניצבים בחזית ונאבקים ב"אש" שפשטה בשוק העבודה.
צוותי משאבי האנוש נאלצו להמציא מחדש את כל תחום העיסוק שלהם כדי לתמוך בעובדים ולאפשר את המשך הפעילות של הארגון.
במקרים רבים, השפעת השנה וחצי הללו הותירה את צוותי משאבי אנוש בתחושה של לחץ, שחיקה ועד כדי תשישות רגשית.
מצב השחיקה המוגברת יוצר חשש מפני מצב בו שהם יגיעו לכדי תשישות במידה שמפחיתה את יכולתם להזדהות עם עובדים או לדאוג להם.
התשישות הזאת עלולה, במקרים קיצוניים, להביא לתחושת ניתוק, איבוד תקווה, קהות רגשית, חרדות, ירידה במידת האמפתיה כלפי העובדים, ובסופו של דבר לירידה במוטיבציה.
בארגונים שלא מכירים בתרומתם הנכבדה של מנהלי משאבי האנוש ליציבותו של הארגון, בעת המשבר הכלל עולמי הגדול ביותר שהעולם חווה מזה זמן רב מאוד, התשישות הזאת עלולה להביא להפחתת התפוקה וירידה ביכולת המיקוד של צוותי משאבי האנוש.
מסקרים שנערכו בארה"ב בקרב אנשי משאבי אנוש עולה, כי כ-90 אחוזים מהם דיווחו על עלייה משמעותית במידת הלחץ שהם חווים.
מסקר אחר עלה, כי מנהלי משאבי האנוש טענו כי התשישות הרגשית היא האתגר הגדול ביותר שלהם, ויותר מ-70 אחוזים אמרו כי שנת 2020 היתה השנה הלחוצה ביותר בכל הקריירה שלהם.
כבר בתחילת משבר הקורונה היו מנהלי משאבי האנוש אחראים על פיטורים המוניים של עובדים שבשנים הקודמות הם טרחו ועמלו רבות על איתורם, מיונם, גיוסם, קליטתם ושימורם בחברה.
כמו כן הם היו אחראיים על הוצאות עובדים לחופשות ללא תשלום (חל"ת) כאשר לא היה ברור מתי יסתיימו, לרבות כל הבירוקרטיה שהיתה כרוכה בכך. וכל זאת, כאשר המצב הזה חדש להם לחלוטין והם נאלצו ללמוד תוך כדי תנועה.
ההנהלות הבכירות של הארגונים יצטרכו כעת להתמודד עם השחיקה והתשישות של מנהלי משאבי האנוש.
למעשה, אירועי 2020 הביאו להעצמה שלא היתה כמותה, של תפקידו של מנהל משאבי האנוש. אין ספק שגם לפני פרוץ הקורונה היתה חשיבות רבה לתפקידו של מנהל משאבי האנוש.
מאז ומתמיד היו למנהלי משאבי האנוש מגוון רחב של כובעים וסוגי תפקידים. ובארגונים שאין בהם מחלקת משאבי אנוש גדולה, נדרש כל אחד מאנשי צוות משאבי האנוש ללהטט בין הרבה מאוד סוגי תפקידים.
אלא שהחל מה-15 במרץ 2020, הוזנק תפקידו של מנהל משאבי האנוש היישר אל ראש הפירמידה של קבלת ההחלטות.
ממש כפי שבעת שריפה לוחמי האש הם שמקבלים את ההחלטות בזירה כדי להציל את המצב, וממש כפי שבעת אירוע שיש בו נפגעים, הפרמדיקים הם אלה שהופכים למקבלי ההחלטות הראשיים בזירת האירוע.
המצב הזה לא היה זמני וחולף. מנהלי משאבי האנוש יצטרכו גם בשנה הקרובה (לפחות) להמשיך ולנצח על התנהלות הארגון בכל הקשור לעובדים.
ולכן, ההנהלות הבכירות בארגונים יזדקקו להם ליד שולחן קבלת ההחלטות. המשמעות היא שזה הזמן להפוך את תפקידו של מנהל משאבי האנוש, לכל הפחות שווה בחשיבותו ובסמכויותיו, לתפקידם של שאר הסמנכ"לים בחברה.
אבל לפני כן, יצטרכו ההנהלות הבכירות למצוא דרכים להפחית משמעותית את הלחץ המופעל על מנהלי משאבי האנוש ולהביא לירידה דרמטית בתחושת השחיקה והתשישות הנפשית שלהם.
