עד 1997, אפליה נגד נשים ומיעוטים בקבלה לעבודה ובמהלך ההעסקה לא נתפסה על ידי בתי הדין לעבודה כנושא מרכזי והפיצויים שהוטלו על ידי בתי הדין לעבודה היו מזעריים, באופן שלמעסיקים לא היה תמריץ להמנע מאפליה.
הפיצויים, אם בכלל נפסקו, היו כל כך נמוכים עד כי המעסיקים הודיעו למועמדות, ללא כל חשש מפני סנקציות משפטיות, כי המשרה מיועדת לגברים בלבד.
ב-1997 הגישה אשה מועמדות למשרת אשת מכירות של ציוד כלשהו. אלא שבריאיון העבודה וגם במכתב שנמסר לה, הודיע לה המעסיק כי זו לא עבודה לנשים, והציע לה במקום זאת, עבודה כמזכירה, בשכר של 3,000 שקל בחודש.
האשה לא הסכימה לקבל עבודה כמזכירה. היא הוכיחה שיש לה ניסיון רב כאשת מכירות בארץ ובארה"ב (זמן לא רב לפני כן היא עלתה לארץ מארה"ב), והתעקשה להתקבל כאשת מכירות. השכר שהיא היתה אמורה לקבל בתפקיד אשת מכירות, כולל עמלות מכירה, היה אמור להגיע לסכומים גבוהים משמעותית מ-3,000 שקלים בחודש.
בית הדין האיזורי לעבודה נקט בקו שהיה נהוג באותה עת, ופסק כי המעסיק ישלם לה פיצוי של 3000 שקל, סכום השווה לשכר של חודש שהיתה מקבלת אילו היתה עובדת כמזכירה.
אלא שהאשה טענה מנגד, כי המועמדות שהגשה היתה לתפקיד אשת מכירות ולא לתפקיד מזכירה, וכי מגיע לה לקבל פיצוי שהוא פרופורציונלי לשכר אותו היתה יכולה לקבל בתפקיד אשת מכירות ופיצוי על עצם האפליה.
לכן היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. התביעה הוגשה על ידי עורכת דינה בשיתוף פעולה עם הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת תל אביב ושדולת הנשים.
המעסיק טען בבית הדין כי הסיבה שהוא לא מקבל נשים לתפקידי מכירות היא שהציוד שחברתו מוכרת הינו כבד מדי ונשים אינן חזקות דיין כדי להרים ולסחוב אותו.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את התביעה של האשה שהופלתה לרעה בקבלה לעבודה, וקבע כי אין להפלות עובד בהליך קבלה לעבודה, גם אם המעסיק חושב שהוא פועל לטובת העובד.
בית הדין הארצי פסק לתובעת פיצויים בסכום של 50 אלף שקלים – סכום שבאותה עת היה חריג מאוד ביחס לסכומי הפיצויים שבתי הדין נהגו לפסוק עד אותו יום.
שופטי בית הדין הארצי הדגישו כי סכום הפיצוי הגבוה נועד להרתיע מעסיקים מלהפלות מועמדים לעבודה. לדברי בית הדין, סכום זה כולל פיצוי על נזק ממשי (הפסד שכר) ופיצוי עונשי.
מטרת בית הדין בפסיקת פיצויים היא לחנך, כתבו השופטים בפסק הדין. בנסיבות העניין מדובר בחינוך המעסיק הספציפי וציבור המעסיקים כולו, כדי להשיג את המטרה הסופית של התנהגות שאינה מפלה כנגד פרטים ואינה ניזונה מסטריאוטיפים.
לשם כך על הפיצויים להיות אפקטיביים, סיכם בית הדין הארצי. כלומר, מטרת החוק היא להטיל על המעסיק המפלה גם פיצויים עונשיים מעבר לפיצויים על נזק שניתן להערכה.
פסק דין זה היווה תקדים מבחינת גובה הפיצויים ושינה דפוסים מקובעים בכל הנוגע לאפליה אסורה בעבודה. לאחר מכן ניתן היה לראות סכומים הולכים וגדלים בפסיקות בנושאי אפליה.
