עובד שהועסק בחברה מסויימת במשך כשנתיים הגיש תביעה כנגד המעסיק לאחר פיטוריו ויקבל פיצוי על אי תשלום שעות נוספות, העדר שימוע וזכויות סוציאליות נוספות.
על פי פסיקת בית הדין האיזורי לעבודה, החברה תשלם לעובד שפוטר פיצוי בסכום של כ-175 אלף שקלים, בהם גמול שעות נוספות שלא שולם לו במשך כשנתיים בסכום של 123,721 שקלים, פיצוי של 25 אלף שקלים בעקבות פיטורים ללא שימוע כדין וכן השלמת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פיצוי מכוח חוק הגנת השכר והחזר ניכויים.
הסכום כולל ריבית והצמדה למדד. כמו כן, הוצאות משפט ושכר עורך הדין בסכום כולל של 8000 שקלים.
העובד טען כי לא שולמו לו שעות נוספות וכי העסקתו הסתיימה בהודעת טקסט שנשלחה לטלפון שלו ובה נכתב כי עליו להשאיר את המפתחות וכי הוא מפוטר מאותו רגע.
בית הדין לעבודה קבע, כי מהראיות עולה, כי העובד הועסק 28 שעות נוספות כל וגם בימי שישי, וכי הוא פוטר באקט אימפולסיבי של המעסיק שאינו מכבד אותו.
טענתו המרכזית של העובד היתה שלא שולמה לו תמורה עבור שעות נוספות. לדבריו, הוא עבד ששה ימים בשבוע, כאשר בימי א'-ה' עבד משבע בבוקר ועד שמונה בערב – לפחות 13 שעות ביממה, וביום ו' עבד משבע בבוקר ועד 13.00.
לטענת העובד הוא עבד 305 שעות כל חודש ולמרות זאת, שולם לו שכר המשקף תמורה עבור משרה מלאה של 186 שעות בחודש בלבד.
בנוסף, העובד פוטר ללא שימוע כדין. פיטוריו בוצעו כאמור על ידי מסרון, בעקבות ויכוח בינו לבין מעסיקו הישיר. לאחר הויכוח שלח לו מעסיקו הודעת טקסט בה נכתב: כי עליו להשאיר את המפתחות במשאית ולהשאיר את המפתחות של המכונית הפרטית, לנסוע הביתה עם אחד העובדים וכי הוא "מפוטר מרגע זה. סוף".
כמו כן טען העובד כי לא שולמו לו זכויות סוציאליות שונות.
החברה טענה בבית הדין כי העובד לא עבד כלל בשעות נוספות, למעט עבודה חריגה שעליה קיבל תשלום בנוסף על השכר החודשי.
החברה טענה כי המעסיק שלח את הודעת הפיטורים בטקסט ברגע של "עידנא דריתחא" בעקבות תשובות חצופות של העובד לבקשותיו של המעסיק.
לדברי החברה, לאחר הודעת הטקסט הוזמן העובד לשיחת שימוע שנערכה כדין, ושבסופה הוחלט לפטר אותו, נוכח התנהגותו המתמשכת שפגעה ביחסי העבודה.
לדברי בית הדין לעבודה, מהראיות עולה כי במהלך תקופת ההעסקה, החברה חשבה בטעות ששכרו החודשי של העובד כולל עבודה בשעות נוספות ולא שילמה לו גמול שעות נוספות בהתאם לחוק.
עוד קבע בית הדין לעבודה, כי מהראיות עולה כי העובד עבד בשעות נוספות ממושכות בחלק מהימים, בממוצע של 28 שעות בחודש ובנוסף עבד בממוצע יום שישי אחד בחודש.
בנוגע לנסיבות הפיטורים קבע בית הדין נוכח המסרונים החד משמעיים שהוצגו, קשה לקבל את טענת המעסיק כי לעובד נערך שימוע כדין.
בית הדין ציין, כי אף שיחסי העבודה היו מורכבים במשך רוב תקופת ההעסקה, אין בכך כדי לייתר את חובתו של המעסיק להחליט על סיום עבודתו של עובד בדרך מכבדת וראויה, ועל פי חובת תום הלב, גם אם המעסיק שוקל לסיים את העסקתו של העובד.
המעסיק פעל במקרה זה באימפולסיביות, בתוקפנות ובאופן שאינו מכבד עובד המועסק על ידו, לשון המעטה, ציין בית הדין האיזורי לעבודה.
