שנת הקורונה יצרה דפוסי חשיבה חדשים בקרב עובדים צעירים. רבים מקרב העובדים השכירים שהוצאו לחופשות ארוכות ללא תשלום (חל"ת), ובמהלך שנת הקורונה ביצעו עבודות במתכונת פרילנס, כבר לא מעוניינים לחזור לעבוד כשכירים בשעות שנקבעות על ידי המעסיק ובתנאים שנקבעים על ידי המעסיק.
לדוגמה, חברת משלוחים שאפשרה לעובדים לבחור אם לעבוד במתכונת פרילנס או כשכירים גילתה לי הרוב המכריע העדיפו להמשיך לעבוד במתכונת פרילנס, שבה הם יכולים לבחור את שעות העבודה ומרכיבים רבים אחרים.
מדובר אמנם בעיקר בעובדים צעירים, שהזכויות הסוציאליות פחות מדברות אליהם מאשר לעובדים מבוגרים יותר בעלי משפחות, אבל אין ספק שהמגמה לעבור לאחוזים גבוהים יותר של עובדים במתכונת פרילנס, הולכת וצוברת תאוצה.
אחת השאלות שעולות מכך לגבי ארגונים היא האם זה מצב זמני, כלומר האם בעוד כמה שנים, לאחר שיתבגרו ויקימו משפחות, יעדיפו אותם פרילנסרים לחזור למסגרת הכובלת של מקום עבודה מסודר שמציע תנאים סוציאליים ובמקרים רבים גם הטבות מעבר לכך; או האם אותם צעירים שיתרגלו כעת על פני שנים לעבוד כעצמאיים, כבר לא יראו עצמם חוזרים למסגרות כובלות, יתפתחו כבעלי עסק עצמאי המעניק שירותים לארגונים וישארו עצמאים לתמיד.
כך או כך, עולם העבודה משתנה במהירות שלא היתה כמוה מעולם, וצורות ההעסקה משתנות יחד איתו. ארגונים חייבים להגיב ולהיות מספיק זריזים כדי להתחרות על טלנטים, ועדיין להשאר במסגרת התקציב.
המחסור בטלנטים, יחד עם המגמה הגוברת בקרב עובדים צעירים להעדיף עבודה במתכונת פרילנסרים, מאלצים את הארגונים להיערך לקראת עבודה מול הרבה יותר פרילנסרים מבעבר.
גם לפני שנת הקורונה היו צעירים רבים שהעדיפו לעבוד כעצמאים. אבל במהלך שנת הקורונה, כאשר כל כך הרבה עובדים נאלצו לעבוד כפרילנסרים לאחר שהוצאו לחל"ת ממקום עבודתם או אף פוטרו ממנו, הם אימצו לעצמם הרגלים של עבודה כעצמאים וגילו את יתרונות השיטה.
כתוצאה מכך, רבים מעדיפים להמשיך לעבוד כעצמאים ולמכור את שירותיהם לארגון, ולעיתים אף לכמה ארגונים במקביל. בעת ובעונה אחת גוברת הדרישה מצד עובדים רבים להמשיך לעבוד מהבית לצמיתות ולא לחזור למשרד.
שתי תופעות אלה מציבות את הארגונים בפני הצורך למצוא דרכים חדשות לנהל את אותם פרילנסרים שאינם שכירים של החברה, וגם את העובדים מהבית.
אחד האתגרים הוא איך ניתן למדוד את מספר שעות העבודה של העובד מהבית ואת מספר שעות העבודה של הפרילנסר, שהארגון משלם לו על פי שעות.
לגבי עובד שכיר שעובד מהבית יש למצוא דרכים באמצעות כלים טכנולוגיים, לביצוע מעקב אחר שעות העבודה של העובד בלי לפגוע בפרטיותו. יש לדעת כמה שעות עבד כדי לשלם לו עבור שעות נוספות אם היו כאלה במהלך החודש.
לגבי פרילנסרים, רבים עוברים כיום לתשלום עבור פרויקט ועבור איכות הביצוע, ולא על פי מספר השעות שהפרילנסר השקיע בעבודה על הפרויקט.
התשלום עבור הפרויקט בכללותו, צריך לגלם בתוכו את מספר השעות שהפרילנסר השקיע, את איכות העבודה, ואת ההוצאות שהיו לו כתוצאה מביצוע הפרויקט, לרבות הזמן שהושקע בשיווק. כל אלה צריכים להיקבע מראש ולקבל ביטוי בחוזה ההתקשרות.
ארגון שלא יעמוד בתנאים שנקבעו מראש, ימצא עצמו בעתיד הלא רחוק עם קשיים לגייס פרילנסרים ועובדים שכירים כאחד.
