כולנו יודעים עד כמה ראיונות עבודה יכולים להיות דבר מלחיץ. ניתן היה לצפות שאם הייתם עוברים עשרות כאלו בשנה, מד הלחץ היה יורד, אך מסתבר שלא כך הדבר. "ראיון עבודה הוא כמו טקס בחירת מיס עולם, אתה צריך לדבר, לחייך, להיות במיטבך ואם במקרה לא עברת את סבב השאלות, אתה יכול לשכוח מתשובה חיובית". הדובר, הוא לא ברנש שרק עכשיו יצא מהאוניברסיטה ומחפש עבודה, אלא לים צ'אן יאנג (32), מסינגפור, שלא מצליח להשיג עבודה קבועה כבר שבע שנים והיה כבר במאה ראיונות עבודה.
יאנג, שסיים תואר ראשון בשנת 2005, מתקיים משיעורים פרטיים שהוא מעניק לתלמידים, אך משכורת עם תלוש שכר של ממש הוא לא מכיר. הוא כבר עבר את השלב שבו הוא מגיש מועמדות למשרות קשורות רק למדע ושאר המקצועות שהוא למד באוניברסיטה, עכשיו הוא פשוט צריך עבודה.
מצבו היה כל כך קשה, עד שלפני שנתיים הוא החל להתנדב בעמותה שמטפלת בנזקקים במולדתו, אך גם משם הועזב לאחר חמישה חודשים לאחר שלא הסתדר עם הבוס, שלטענתו דמה יותר מדי לדמותה האלמותית של מריל סטריפ בסרט "השטן לובשת פראדה".
הוא ניסה הכול, מעבודות מזכירות, דרך מכירות, גובה כספים, ספרן ועד להיות אחראי על רמזור מרכזי בעיר הבירה. בכולן הוא נכשל כישלון חרוץ. הוא השתתף כבר בחמש סדנאות למעבר ראיונות עבודה, אך כלום לא עזר. "הדבר היחידי שיצא לי מהסדנאות הללו הוא שלפעמים מצלמים אותנו במהלך משחק תפקידים של ראיון עבודה ואז ראיתי לראשונה שאני מעט לחוץ בראיונות", מספר יאנג, שמודה שהוא אכן 'נלחץ' כשהוא מזומן לראיון עבודה. "אני יכול להשיג ראיונות עבודה, זה קל, אבל לעבור אותם? זה כבר כמעט בלתי אפשרי".
הבעיה של יאנג כמובן, כבר הפכה לשיחת היום בין חבריו ובני משפחתו. החברים כך הוא מספר, דווקא לא יורדים לחייו אלא מנסים לעזור לו על ידי צילום ראיונות דמה שהוא עושה לפני כל ראיון עבודה ומתן ביקורת וטיפים. אחותו שעובדת כתקציבאית ואביו ואמו, כבר הפסיקו לדבר אתו על הנושא, אך יאנג טוען שהוא יודע בדיוק איך הם מרגישים. "למרות השקט, קשה לטעות, אני בטוח שבתוך ליבם הם מאד מאוכזבים".
לאורך השנים סדרי העדיפויות שלו לגבי מקומות העבודה השתנו הוא טוען, פעם הוא חשב שתלוש השכר הוא הדבר החשוב ביותר כשאתה מחפש עבודה. היום לטענתו, הוא משייך תשומת לב יתירה למקום עצמו, לעובדים האחרים ולמנהל.
קצת סימפטיה בבקשה
ניסיונו הרב של יאנג בראיונות עבודה הוביל אותו לבקש בקשה אחת מכל מנהלי משאבי אנוש בעולם: הפגינו כלפי המועמדים, קצת סימפטיה. "מנהלי משאבי אנוש צריכים להבין שמאחורי כל מי שבא לראיון עבודה יש משפחה שרוצה בטובתו. הם לא יכולים להיות כאלו החלטיים. לא הגיע הזמן להבין שאם יש שני מועמדים לאותו תפקיד ואחד מהם מגיע לראיון כשהוא מובטל – לא הגיוני יותר שדווקא המובטל הוא זה שצריך לזכות במקום העבודה?"
ומה לגביו? האם לו יש מגבלות או עבודות שהוא לא מוכן לעשות כיום? יאנג טוען שלא, "אני מוכן לעבוד בכל עבודה, בכל שעה, רק לעבוד. פעם מישהו אמר לי במהלך ראיון שרוב העבודה היא להיות על עץ ולקטוף פירות, אני אמרתי 'אין בעיה'. בעצם הבעיה היחידה הייתה ששבוע מאוחר יותר ראיתי את אותה מודעה לאותה עבודה עדיין מפורסמת בעיתון. לא הבנתי מה אני לא עושה בסדר בראיונות."
אוי… שוב אתה?
בימים אלו מוציא יאנג יומן המתעד את כל הראיונות שעבר בשנים האחרונות, עם משפטי מפתח שנאמרו לו במהלך השנים. הנה כמה דוגמאות לעד כמה מנהלי משאבי אנוש סינגפוריים יכולים להיות נבזיים:
1. מנהל בחנות בגדים אמר לי שאני לא מתאים לעבודה זמנית וביקש ממני לגשת לראיון לעבודה בשכר מלא. המנהל שם אמר לי שאני מתאים רק כעובד זמני.
2. בראיון לחברה שמעסיקה מורים, נשאלתי למה אני רוצה להצטרף. עניתי שאני רוצה יום אחד להיות מורה והיא פסלה אותי בטענה שאני רק רוצה את התפקיד כאבן דרך בדרך להיות מורה בבית ספר מקומי.
3. הייתי מועמד לעבוד בחנות בגדים, המנהל העדיף שרק נשים יעבדו אצלו.
4. מנהל בקליניקה פרטית הציע לי עבודה במרחק שעה מביתי תמורת 900 דולר בחודש. ועם מה אני אמור לאכול אחרי שאשלם על הדלק?
5. הגעתי לראיון עבודה שני תוך שלוש שנים בחברה גדולה, המנהל זיהה אותי וצעק: "אוי, לא זה שוב אתה"?
