חברה העוסקת בשיווק ומכירה של תוצרת חקלאית, פיטרה את מנהל המשמרת לאחר כארבע שנות עבודה. המעסיקה פנתה לבית הדין הארצי לעבודה בנצרת, בבקשה שיתיר לה לנכות מפיצויי הפיטורים ויפטור אותה מחובת מתן הודעה מוקדמת וזאת בשל הנסיבות החריגות שהובילו לפיטורי העובד והם: איחורים תכופים והסתת עובדים כנגד הנהלת החברה.
שופט בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, יעקב מנין, פסק כי נסיבות פיטוריו של העובד מצדיקות שלילת פיצוי הפיטורין וכן מתן הודעה המוקדמת. השופט קבע כי התנהגותו של הנתבע ומעשיו, הגובלים במחדלים, עולים לכדי הפרות משמעת ואלו מהווים סתירה להסכם העבודה בין העובד למעביד. הנזקים שנגרמו למעסיק בעקבות התנהגות העובד כפי שתואר, גרמו לפגיעה ביחסי האמון בין המעסיק לעובד ודינם כדין הפרת אמונים (כך לדוגמא, העובדה שנהג הנתבע לתעד ערכים לא נכונים של משקל המשלוחים וכאשר נתקל בתקלות לא עדכן את מי שאמון על התיקון בהן ועוד). בנוסף העובד, שהואשם בהסתת עמיתיו, גרם לכך שעובד אחר יעזוב את מקום עבודתו, מה שהסב נזק ממשי למעסיקה.
בית הדין פסק כי איחוריו החוזרים ונשנים של העובד למקום עבודתו, עולים כדי הפרת משמעת חמורה אשר בגינה ניתן לשלול פיצויי פיטורים לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.
השיקולים שהנחו את בית הדין במקרה דנן היו, בין היתר, מעמדו של העובד בחברה, אשר שימש כמנהל משמרת ומנהל המחסן וכן גודלה הקטן של המעסיקה. בית הדין פסק כי מעמדו של העובד משליך גם על מידת ההשפעה ובמקרה זה על מידת הנזקים שהוא הסב לחברה וכן הייתה למעמדו השפעה על יתר העובדים.
לאור האמון הניתן בו, במנהל המשמרת על ידי המעסיקה, מתעצמת הפרת האמון תוך פגיעה קשה במעסיקה כתוצאה ישירה מסדרת חבלות מכוונות מצד העובד כנגד המעסיקה, פסק השופט. עם זאת, קיבל בית הדין באופן חלקי את התביעה שכנגד שהגיש העובד, וחייב את המעסיקה לשלם לו פיצויי פיטורים בקיזוז של 20%, דהיינו 14,050 ש"ח במקום 16,860 ₪ וכן הוצאות משפט של 2,000 ₪.
