עובד שהיה מסור ונאמן למקום עבודתו במשך 30 שנה, פוטר משום שנכנס לבידוד בהתנדבות, לאחר שנודע לו שבעת שהיה בסופרמרקט היה שם גם חולה מאומת. בית הדין לעבודה ביטל את הפיטורים.
פרטי המקרה: העובד פוטר בגלל מקרה חד פעמי שהינו ייחודי לתקופת משבר הקורונה, לאחר כ-30 שנות עבודה.
החברה לא טענה כי קדמה לכך התנהלות בעייתית מצד העובד. לאור העובדה שהעובד הוכיח כי נפלו פגמים בהליך סיום העסקתו, בית הדין לעבודה ביטל את הפיטורים.
במהלך השימוע שנערך לו הסביר העובד לנציגיו של המעסיק, כי באחד הימים החליט להכניס עצמו לבידוד באופן וולונטרי, משום שנודע לו שהוא עצמו שהה בסופרמרקט שבו שהה גם חולה קורונה מאומת.
ואז, הבהיר העובד, כי במהלך השהייה בבידוד, התברר לו שהוא למעשה היה בסופרמרקט בשעה אחרת מזו שהיה בו החולה המאומת.
ולכן למעשה הוא לא היה צריך להיות בבידוד. אלא שאז התברר לו כי לבידוד קל להכנס וקשה מאוד לצאת גם אם הבידוד אינו מוצדק.
הפרוצדורה של ההוצאה מהבידוד לאחר שהעובד דיווח על שהייתו בבידוד הינה מסובכת, ולכן הומלץ לו להישאר בבידוד בהתאם לשיקול דעתו.
המעסיק, מצידו, לא טרח לברר ולבדוק האם לעובד אכן נאמר כי הוא יכול לצאת מבידוד, וזימן אותו לשימוע משום שהניח כי נאמר לו (לעובד) שהוא יכול לצאת מהבידוד.
המעסיק אף לא הציג ראיות לגבי בחינת טענתו של העובד לגבי פטור מחובת בידוד, והעדיף לפטרו. זאת ועוד, בית הדין לעבודה הגיע למסקנה כי נציגי המעסיק חשבו כי השימוע הינו הליך פורמלי בלבד.
בית הדין הבהיר, כי זכות הטיעון אינה רק מס שפתיים ואינה מהווה רק טקס חסר חשיבות שיש לקיימו רק כדי לסמן "וי" ולצאת ידי חובה.
יתרה מכך, מהראיות עלה, כי העובד, שידע באופן סובייקטיבי כי אינו מחויב בבידוד, דאג מפני פיטורים ולכן הגיע בשעת לילה מאוחרת לעבודה מתוך אחריות אישית במטרה למזער את חשיפתם של עובדים אחרים ושמירה על כללי הריחוק החברתי, במטרה להסביר את הבעיה איתה נאלץ להתמודד.
ואם בכך לא די, הרי שלדברי העובד הוא זומן תחילה זומן לשימוע לקראת הוצאתו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) של שבועיים.
ורק במהלך השימוע התברר לו כי המעסיק מתכוון לפטר אותו. העובד ציין במהלך השימוע, כי הוא לא הבין את מטרת השימוע וביקש אפשרות להתייעץ.
בית הדין לעבודה טען כי העובדה שהמעסיק מנע מהעובד את האפשרות להתיעץ פוגעת בזכות הטיעון שלו ובזכויותיו.
בית הדין לעבודה ציין כי התנהלות המעסיק במהלך השימוע מעלה חשש כי הוא ניצל את תקופת החירום בשל משבר הקורונה כדי לפטר את העובד הוותיק שהינו בעל זכויות וותק של שנים רבות. נראה, טען בית הדין לעבודה, כי המעסיק לא שקל עובדות אלה לחיוב וכמו כן לא לקח בחשבון את גילו של העובד.
זאת ועוד, העובד למעשה פעל בהתאם לצו בריאות העם בנושא הקורונה, ופנה לגורמים המוסמכים כדי לברר האם היה במגע הדוק עם החולה המאומת, ורק כשהתברר לו שלא היה במגע איתו, יצא מהבידוד.
טענות המעסיק נדחו. ויתרה מזאת, בית הדין לעבודה ציין כי המעסיק נמנע מלציין מי מיועד להחליף את העובד ומתי הוא גויס לתפקיד. לדברי בית הדין לעבודה מצב זה הינו נגוע בחוסר ניקיון כפיים.
בית הדין לעבודה פסק כי הנזק שנגרם לעובד בגלל פיטוריו הינו גבוה, בפרט נוכח גילו המתקרב לגיל פרישה.
בית הדין לעבודה נתן צו זמני המונע את תוקף הפיטורים, ואף מונע כל פגיעה במעמדו של העובד לרבות איוש משרתו עד למתן החלטה בתביעה העיקרית.
