עובדות שעבדו בחברה מסויימת דרך קבלן כוח אדם נקלטו לעבודה בהעסקה ישירה בחברה שהזמינה את העבודה, וביקשו פיצויי פיטורים מהקבלן.
בית הדין לעבודה פסק שאכן הן ראויות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) בחוק פיצויי פיטורים ומאחר שמתקיימות נסיבות בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו.
עוד נקבע, כי הסדר הפנסיה שחל על העובדות בחלק מתקופת העסקתן היה מיטיב ביחס לצו ההרחבה במשק בכל הקשור לתגמולים, ולכן הסדר המיטיב בקשר להפקדות לתגמולים, בשילוב עם הוראות צו ההרחבה לפנסיית חובה בכל הנוגע להפקדות לפיצויים, חלים במקום העבודה.
בית הדין הארצי החליט על פסק הדין על פי ההלכה לפיה לא ניתן לקזז זכויות ששולמו ביתר ולפנים משורת הדין במהלך יחסי העבודה, מזכויות אחרות שנתבעו בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי העובד.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אין ויכוח על כך שעל הקבלן חלים ההסכמים הקיבוציים בענף הספציפי שבו הוא מעסיק את העובדות, לרבות שני הסכמים שהורחבו בצווי הרחבה.
הסכם אחד עוסק בחילופי מעסיקים והוא חל רק במקרים בהם העובדים נקלטו אצל מעסיק חליפי (קבלן אחר) תחת ההגדרה 'מעסיק נכנס' ולא מקום העבודה של מזמין העבודה.
במקרה הנוכחי, קבע בית הדין הארצי לעבודה, החברה שהזמינה את השירות והפכה למעסיק החדש, אינה עונה על הגדרת 'מעסיק נכנס' (חליפי).
למרות זאת, העובדות זכאיות לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים. אמנם, קבע בית הדין הארצי לעבודה, לא מדובר במקרה של הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אבל כן מדובר במקרה של 'נסיבות אחרות' בהן אין לבקש מהעובדות להישאר במקום העבודה, כלומר אין לדרוש מהן להמשיך לעבוד דרך קבלן כוח האדם לאור האפשרות לעבוד בהעסקה ישירה, ולכן הן זכאיות לפיצויי פיטורים.
בית הדין הארצי לעבודה הוסיף, כי ניתן להצדיק את רצונן של העובדות להמשיך לעבוד עבור אותה חברה שהזמינה את השירות, במקום לעבוד במקום עבודה אחר דרך הקבלן.
יתר על כן, מאחר שההתקשרות בין הקבלן לחברה שהזמינה את השירות הסתיימה, הרי שאם העובדות ימשיכו לעבוד עבור קבלן כוח האדם, המשמעות בפועל היא שהן יאלצו להפסיק את עבודתן באותה חברה שבה התרגלו לעבוד במשך שנים ארוכות, ולעבור לעבוד בחברה אחרת שמזמינה מהקבלן שירות דומה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי ניתן להבין את החלטתן של העובדות להתפטר מעבודתן עבור הקבלן לאור סיום ההתקשרות בינו לבין החברה בה הן עובדות, שכן הן אוהבות לעבוד בחברה זו.
מכיוון שכך, קבע בית הדין, יש לראות במצב זה כנסיבות אחרות שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו בשירות המשיבה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי ניתן לראות בזיקת העובד למקום העבודה הפיזי, נסיבות אחרות מתאימות ביחסי עבודה. לדברי בית הדין: "כאשר עובד קבלן עובד במקום עבודה שנים רבות בלי שהועבר ממקום עבודה אחד לאחר, באופן המבסס זיקה אמיתית למקום העבודה, במיוחד לאור העובדה שהעובד עבד באותו מקום עבודה עבור קבלן אחר, ניתן לראות בהתפטרות העובד (מהעבודה עבור הקבלן) במטרה להמשיך לעבוד במקום עבודתו הפיזי, במקום לעבור למקום עבודה פיזי אחר, כהגדרתן נסיבות אחרות שביחסי עבודה".
זאת ועוד, העוסדות אמנם לא נתנו לקבלן התראה מראש לגבי כוונתן להתפטר. אבל, קבע בית הדין לעבודה, חובה זו היא מסויגת. במקרים בהם אין ביכולתו או בכוונתו של המעסיק לפעול לתיקון הנסיבות האחרות, חובת ההתראה הינה מיותרת. במקרה הנוכחי, סיום ההתקשרות של הקבלן עם החברה שהשמינה את השירות היתה עובדה מוגמרת שלא בשליטת הקבלן.
במצב זה, לא מוטלת על העובדות החובה לתת לקבלן התראה טרם התפטרותן מעבודתן אצלו.
לאור כל זאת, העובדות זכאיות לפיצויי פיטורים, שכן יש לראות בהתפטרותן מעבודתן אצל הקבלן כהתפטרות בדין מפוטר.
עוד פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרה הספציפי הזה חלה ההוראה לפיה ימשך הביטוח לפי ההסדר המיטיב, ובמקביל ההפקדה לפיצויי פיטורים תעשה לפי השיעור הקבוע בצו לפנסיית חובה ככל ששיעוריו עולים על אלו הקבועים בהסכם המיטיב.