החוק אוסר על אפליית עובדים בקבלה לעבודה מטעמים שונים. בין השאר אסור להפלות מועמדים לעבודה מסיבות של מין, דת, מוצא, השקפה פוליטית, הורות ועוד.
מעסיקים שימו לב: מעסיק שמסרב לקבל לעבודה מועמדת רק בשל היותה אישה, או בשל היותה דתייה או חרדית, או בשל היותה אם לילדים עובר על החוק.
לפני כמה שנים פסק בית הדין לעבודה פיצוי של 50 אלף שקלים לגננת חרדית שתבעה את מעסיקה בגין אפליה לרעה שנבעה מהיותה חרדית. העובדת היתה גננת ושובצה לעבודה בגן ממלכתי-דתי. היא אף קיבלה את מפתחות הגן והחלה לעסוק בהכנות לפתיחת שנת הלימודים.
כמה ימים לאחר מכן הודיעה לה המפקחת על הגנים הממלכתיים דתיים (אותה מפקחת ששיבצה אותה לעודה בגן זה), כי השיבוץ מבוטל משום שהעירייה מתנגדת לו.
מנהל אגף הגנים בעירייה הסביר לה שהתנגדות העירייה נובעת מהתנגדות ההורים לשיבוצה של גננת חרדית. העירייה הציעה לגננת לעבוד במקום זאת בתפקיד סייעת במועדוניות הפועלות אחר הצהרים, אך היא סירבה להצעה זו.
העובדת החרדית הגישה תביעה לבית הדין האזורי הנגד העירייה וכנגד משרד החינוך, בטענה שהם ביטלו את השיבוץ שלה כגננת בגן זה, בגלל אורח החיים הדתי חרדי שהיא מנהלת, וכי מדובר באפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
העירייה, מצידה, טענה כי לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק בינה לבין הגננת, וכי הגננת לא שובצה לעבודה בגן זה על רקע תפקודה הבעייתי ולא בשל היותה חרדית.
עוד טענה העירייה, כי אם ייקבע שהגננת הופלתה לרעה בקבלה לעבודה בגן זה, הרי שמדובר בהפליה המתחייבת מאופיו או ממהותו של התפקיד או המשרה כאמור בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
כמו כן נטען, כי השיבוץ של הגננת בגן זה היה מותנה באישור העירייה. ולכן, הליך השיבוץ שלה לא הושלם, היא לא קיבלה הודעת שיבוץ, לא התקבלה לעבודה ומכאן שלא פוטרה.
אלא שבית הדין האזורי לעבודה דווקא קיבל את תביעתה של הגננת, וקבע כי היא הופלתה אפליה אסורה בקבלה לעבודה בגין היותה אישה חרדית, תוך הפרת האמור בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע כי לא הוכחה גרסת העירייה והמדינה לגבי תפקודה הבעייתי של הגננת, ועל כן, על פי הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, יש להעביר את הנטל אליהן, וכי עליהן להוכיח כי לא היה קשר בין ביטול השיבוץ של הגננת בגן ספציפי זה לבין היותה חרדית.
בית הדין פסק שהעירייה והמדינה לא הצליחו להוכיח כי ביטול השיבוץ של הגננת באותו גן הילדים לא היה נגוע באפליה פסולה על רקע היותה של התובעת חרדית. עוד נפסק, כי במסקנה זו תמכה העובדה כי המפקחת על גני ילדים ממלכתיים דתיים היתה נכונה לחפש עבורה שיבוץ לגנים אחרים.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי הוכח שהעירייה התנגדה לשיבוץ הגננת בגן ספציפי בשל פניות ולחץ ההורים שלא לשבץ גננת חרדית בגן שהינו גן דתי-ממלכתי. לאור כל זאת, מצא בית הדין שהשיקול היחיד לביטול השיבוץ של הגננת בגן ספציפי זה היה היותה של התובעת חרדית.
בית הדין האיזורי לעבודה העיר, כי גם אילו היה נקבע שהיו שיקולים עניינים נוספים לביטול השיבוץ של הגננת, פרט להיותה חרדית, הרי שדי בכך שהשיקול המפלה היווה שיקול אחד במסגרת השיקולים שעמדו בבסיס ביטול השיבוץ, אף אם הוא לא היה השיקול העיקרי, כדי להכתים את כל ההחלטה כהחלטה מפלה.
לאור כל זאת, חייב בית הדין האיזורי לעבודה את המדינה ואת העירייה לשלם לתובעת פיצויים בסכום של 50 אלף שקלים ללא הוכחת נזק (בלי שהגננת נדרשה להוכיח כי נגרם לה נזק).
