שיתוף

חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על מנהל שהיה ביחסי קרבה מיוחדים עם בעלי החברה. יחסי קרבה אלה באו לידי ביטוי בכמה אופנים: שכר גבוה יחסית, החזקת חמישה אחוזים ממניות החברה, וקבלת כספים נוספים שלא פורטו בתלושי השכר.

ואלו הם פרטי המקרה: אותו מנהל הועסק משך שנים רבות בבית עסק משפחתי קטן שהוקם על ידי הבעלים שבינתיים נפטר. לאחר פטירת המנוח התגלע סכסוך לגבי הבעלות בעסק בין המעסיק שהינו בעל מניות בחברה ואשר הפעיל את בית העסק בפועל, לבין חתנו של המנוח.

הליך פיטורים כנגד המנהל שפעל נגד המעסיק

אותו מנהל בחר לתמוך בחתנו של המנוח. בהמשך החל המעסיק (בעל המניות) בהליכי פיטורים כנגד חתנו של המנוח וכנגד עובדים נוספים בבית העסק.

המנהל שעניינו נדון בבית הדין לעבודה הודיע למעסיק, כי הוא הבעלים של העסק וכי הוא (המעסיק) מנוע מלהיכנס לעסק. אותו מנהל אף שכר חברת אבטחה שמנעה כניסתו של בעל המניות לעסק.

בית המשפט החזיר את השליטה לבעל המניות

צו של בית המשפט השיב את השליטה בעסק לידי המעסיק, ואותו מנהל לא שב עוד לעבוד בעסק. בית הדין האיזורי לעבודה חייב את המעסיק לשלם לאותו מנהל פיצויי פיטורים, אך הפחית את הסכום ב-35% נוכח הפרת משמעת החמורה של המנהל בעת שזה האחרון השתלט על העסק השייך למעסיק.

בנסיבות העניין, אותו מנהל הועסק תוך שהיה במערכת יחסים קרובה באופן מיוחד עם מקים העסק. מערכת יחסים זו כללה מרכיב מיוחד של אמון אישי.

במסגרת זו החזיק אותו מנהל בכחמישה אחוזים ממניות החברה, וזאת כביטוי לאמון המיוחד שרכש לו המנוח. כמו כן כאמור, קיבל אותו מנהל שכר גבוה ביחס לעובדים האחרים, ואף קיבל ממקים העסק כספים נוספים שלא פורטו בתלושי השכר.

המפוטר אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות

בנסיבות אלה, פסק בית הדין לעבודה, כי חל החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה והעובד אינו זכאי לתשלום שעות נוספות.

בנושא פסיקת פיצויי הפיטורים סברה דעת הרוב כי אין להתערב בפסיקת בית דין קמא בנוגע לפסיקת פיצויי פיטורים ולשיעורם, שכן בית הדין קמא לקח בחשבון ושיקלל את כל השיקולים הרלוונטיים והגיע לתוצאה מאוזנת.

תוצאה זו, קבע בית הדין האיזורי לעבודה, נותנת ביטוי לא מבוטל גם לחומרת התנהלותו של אותו המנהל.

 

סדנת עולם העבודה החדש

אין תגובות

השאר תגובה