הטיה על רקע מקום מגורים
קורות החיים משייכים אדם למקום מגורים, לסביבת המגורים שלו, לנסיעות שיצטרך לבצע לעבודה, וכד'. מידע זה עשוי להשפיע על המעסיקים בבחירת המועמד לתפקיד. האם ידיעת המיקום הזו מייצרת אצלם ההטיה וחוסר השוויון?
במחקר שערך דיויד פיליפס (David Phillips) בארה"ב, הוא בדק כיצד המעסיקים מגיבים למועמדים דומים שמדווחים על כתובות מגורים שונות. פיליפס התעניין במיוחד אם תפישות של מקום יכולות להנציח את העוני ואת אי-השוויון. צוות עוזרי המחקר שלו יחד איתו, זיהו אוסף של משרות בשכר נמוך בוושינגטון, ובקליפורניה במהלך קיץ 2014. הם שלחו 2,260 קורות מאנשים בדיוניים לתפקידים אלו. המועמדים השתנו בקרבתם למקום עבודתם ולרמת השפע של השכונה. כמעט 4 מתוך 5 מועמדים לא קיבלו תשובה, חלקם נדחו, וכ- 1 מתוך 5 קיבלו תשובה חיובית, כגון הזמנה לראיון.
תוצאות המחקר הראו כי מועמדים החיים בשכונות רחוקות קיבלו תגובות חיוביות ממעסיקים בתדירות נמוכה יותר מאשר אלה החיים ליד מקום העבודה. למעשה, מועמדים שגרו 5-6 קילומטרים רחוק יותר מן העבודה קיבלו כשליש פחות תשובות. משמעות "ענישה" זו על רקע הטיה, דומה בדיוק להטיות על רקע גזע ומין. השוואה בין אפליה גזעית לבין אפליה על נסיעות ארוכות היא מורכבת מסיבות רבות, אך לא פחות מכך, נמצא כי שישה קילומטרים נוספים של נסיעה לעבודה מורידים את סיכויי המועמד כאשר מוסיפים שם שמרמז על מוצא אפרו אמריקאי של המועמד כגון: ג'מאל או לקישה.
במובנים מסוימים, הימנעות ממועמדים עם נסיעות ארוכות לעבודה עושה הרבה היגיון (אך לא צדק), מנקודת מבט של המעסיק. משרות בשכר נמוך נוטות להיות בעלות שיעורי מחזור גבוהים ושיעורי היעדרות, דבר שעלול להחריף כאשר לעובד יש נסיעה ארוכה לעבודה. מנהל שכירים לשעבר בפרברים קרא להדגשת הרגש הזה: "היה לנו קשה למצוא מועמדים לתפקידים בכירים ברמה נמוכה, משום שהמועמדים חיו בעיר". הוא אמר, על פי הפרסומים. "מצאנו כי לא הצלחנו לשמור על העובדים הללו למשך זמן רב מאוד בשל הנסיעות הארוכות. לכן, כאשר גייסנו עובדים, בהחלט לקחנו בחשבון את מקום מגוריהם ". האפליה בולטת בעיקר במקרים של עובדים ברמה נמוכה, אשר פחות מסוגלים לעמוד בהוצאות של תחבורה יציבה מאשר עמיתיהם בשכר גבוה.
כמובן, מועמדים לעבודה אמיתית משכונות רחוקות, נבדלים יותר מאשר רק במרחקי הנסיעות שלהם. שכונות רחוקות יותר ממשרות נוטות להיות שכונות עניות יותר, והמועמדים הפונים למשרות משכונות אלו נתקלים במכשולים עקב גזע, מעמד וכו'. במחקר התגלה גם, כי למעסיקים אכפת יותר ממרחק הנסיעה. כאשר החוקרים הציגו למעסיקים שני מועמדים משכונות בעלות רמות דומות, אך מרחקי נסיעה שונים, הם העדיפו את המועמד הקרוב יותר לעבודה.
ובכל זאת, גם אם ההטיה אינה נוהגת ב"עונש" לגבי הנסיעות, בחירת העובדים לפי המרחק יכולה לגרום לאי-שוויון חברתי.
נתוני המפקד מלמדים כי אדם שחור גר בממוצע כמטר אחד ממשרות בשכר נמוך מאשר אדם לבן. בערים רבות, ההתחדשות העירונית הובילה גם לעלייה בשכר הדירה, בג'נטריפיקציה ובתנועה של קבוצות בעלות הכנסה נמוכה – מיעוט. לכן, כאשר מעסיק בשכר נמוך נמנע מלגייס עובד עקב הנסיעות שלו, ה"עונש" הלא פרופורציונלי הזה משפיע על קבוצות מול חסרונות אחרים. אדם יכול לעבור לשכונה מרוחקת במגורים עם שכירות נמוכה, מפני שהוא עומד בפני קושי כלכלי זמני, ואחר כך נלכדים בכתובתו. הטיה מפורשת אינה צריכה להיות נוכחת כדי לחזק את אי-השוויון.
