עובדים שכירים נדרשים לפעמים לקחת הלוואות ממקורות שונים בהם בנקים, חברות האשראי, חברות ביטוח ועוד. אחת הדרכים לקבל הלוואה נוחה יחסית היא לקחת הלוואה ממקום העבודה. להלוואה מהמעסיק יש יתרונות רבים, ובראשם הריבית הנמוכה בהרבה מהלוואות מגופים פיננסיים, ולפעמם אף ללא ריבית כלל.
הבעיה מתחילה כאשר מעסיקים רבים מעניקים הלוואות לעובדיהם בלי לתעד את ההלוואה ובלי לנסח את הגדרותיה מראש. דבר זה עלול לפגוע בעובד ובמעסיק כאחד.
המעסיק עלול לאבד חלק ניכר מהסכום במקרה בו העובד מפוטר, והעובד מצידו עלול למצוא עצמו תחת מכבש לחצים ודרישות מצד המעסיק בהם דרישה לשעות נוספות, אי תשלום זכויות סוציאליות ועוד. כלומר זכויותיו הקוגנטיות של העובד עלולות להיפגע.
עורכי דין ממליצים למעסיקים לעגן כל הלוואה על ידי חוזה בכתב. מדובר בהסכם הלוואה בכתב, המפרט את הסכום ואת אופן ההחזר והריבית. כמו כן, יש לנסח תנאי יציאה מהלוואה במקרה של פיטורים או התפטרות.
כעת נשאלת השאלה מהו הסכום המקסימלי שמעסיק יכול לנכות ממשכורתו של העובד להחזר ההלוואה. חוק המיסוי אינו קובע סכום מינימלי או מקסימלי שניתן לנכות משכרו של עובד במסגרת החזר הלוואה. עם זאת, חוק הגנת השכר קובע, כי לא ניתן לנכות סכום שהינו גבוה מרבע שכרו החודשי של עובד, גם אם מדובר באמצעות המחאות או שטרי חוב.
חוק הגנת השכר, אשר במסגרתו חל איסור זה, מגביל למעשה את תקופת החזר ההלוואה. במקרים בהם העובד מעוניין להחזיר סכומים גבוהים יותר משכרו החודשי כדי לקצר את תקופת הפירעון, הוא אינו יכול לעשות זאת בגלל החוק.
סוגייה אחרת היא נושא המס על הלוואה מהעבודה. במקרים בהם ניתנת לעובד הלוואה ממקום העבודה בריבית שהיא נמוכה מהשיעור הקבוע בפקודת המס, חשב החברה מגדיר את הפרש החיוב בין השיעור שנקבע בפועל לבין השיעור שנקבע בתקנות. השיעור שנקבע בפועל מוגדר כהכנסה של העובד, והוא חייב לשלם עליו דמי ביטוח בריאות וביטוח לאומי. שווי הפרש זה מחייב את העובד גם בתשלום מס הכנסה בגינו.
מה קורה במקרים של פיטורים או התפטרות: הלוואה ממקום העבודה, כמו כל הלוואה באשר היא, אינה נפרעת באופן אוטומטי עם התפטרות העובד או פיטוריו. מדוע? משום שחוק הגנת השכר קובע, כי המעסיק רשאי לנכות סכומים מסוימים ממשכורתו האחרונה של העובד בהתאם להסכמות מראש.
לכן, רצוי שבמסגרת החוזה בין הצדדים, יסוכמו התנאים להחזר ההלוואה במקרים של פיטורים או ההתפטרות.
