העסקת נשים
מחקר שפורסם בחודש שעבר ב- American Sociological Review הראה, כי מעסיקים מאוימים על ידי נשים חכמות.
בעיקרו של דבר, ככל שהאישה חכמה יותר כך היא פחות מושכת עבור מעסיקים.
נטשה קוודלין (Natasha Quadlin), סוציולוגית מאונ' אוהיו סטייט, יצרה קורות חיים עבור 2,106 בוגרי הקולג' האחרונים ושלחה זוגות של קורות חיים עבור משרות ברמה התחלתית.
קורות החיים הכילו מכתבים דומים, היסטוריה אקדמית דומה ותחביבים ניטרליים. ההבדל היחיד היה כי פניה אחת הגיעה מגבר והאחרת מאישה.
קוודלין מצאה כי מועמדים זכרים קיבלו תשובות המבטאות התעניינות באותה מידה ללא קשר לממוצע הציונים שלהם. כלומר, התוצאות האקדמיות של המועמדים הגברים לא ממש השפיעו על הסיכוי שלהם להיות מזומנים לראיון.
לא כך עבור המועמדים הנשים. התוצאות האקדמיות היו רלוונטיות במידה רבה להחלטה אם לזמן אותן לראיון, אולם יש טוויסט: ככל שממוצע הציונים של הנשים המועמדות היה גבוה יותר, כך הן קבלו מספר נמוך יותר של פניות.
למעשה המחקר הראה, כי נשים "נענשו" על היותן חכמות.
אנחנו לא מדברים פה על כמות קטנה. לגברים עם ממוצע הציונים הגבוה ביותר היה 50% יותר סיכוי לקבל תגובה ממעסיק פוטנציאלי מאשר נשים עם ממוצע ציונים גבוה.
נשים בתחומים המקושרים באופן מסורתי לגברים, בארצות המערב לפחות, נמצאות בעמדת נחיתות מסוימת. לדוגמה, נשים מתמטיקאיות בעלות הישגים גבוהים היו בסיכון נמוך פי שלושה לקבל שיחה בחזרה ממעסיק מאשר עמיתיהן הגברים.
"אנחנו אוהבים לחשוב שהשארנו את אי-השוויון בין המינים בהיסטוריה, אבל זה עדיין שם", אמרה קוודלין בהצהרה באתר האינטרנט של אוניברסיטת אוהיו.
"המחקר מראה כי לנשים שלא השקיעו זמן רב באקדמיה אך "מספיק אינטליגנטיות", יש יתרון על פני נשים שמצטיינות בלימודים".
אם זה לא הישג אקדמי, אז מה מעסיקים מחפשים בבוגרות אוניברסיטאות? התשובה לא תפתיע את מי שמכיר את הדינמיקה המגדרית.
קוודלין ערכה סקר בין 261 מנהלי גיוס ומצאה, כי למעסיקים יש העדפה למועמדים אשר הם מוכשרים באופן סביר אבל לא מצטיינים אקדמית, ושהם נעימים ומקבלים.
ודווקא "חביבות" אינה תכונה נדרשת או מבוקשת מבוגרי תארים גברים. עבור מגייסי הגברים, ערכי השירות והמחויבות היו מספקים דיים. אך מנשים היה צורך בכישורי "חביבות" על מנת להעסיקן.
לסיכום, המעסיקים מוכנים לגייס נשים מוכשרות שיעבדו סביבם, כל עוד הן "נחמדות", ולא "גונבות את הזרקור" של הגברים. ולמרות שארגונים ופרשנים גברים מתעקשים כי החלטות גיוס עובדים בארגונים מודרניים מבוססים על התאמה לתפקיד, מחקר זה מראה כי נשים בעלות הישגים גבוהים נתפשות בספקנות.
תהא הסיבה אשר תהא, ברור שלמרות כל מס השפתיים ופרקטיקות במקום העבודה למאבק בהטיה לא מודעת, החלטות הגיוס מעוצבות לעתים קרובות מהטיות ומונעות יותר על ידי עמדות מגדריות מושרשות מאשר אנשים רוצים להודות בכך.
ברור שההטיה פוגעת באנשים מוכשרים מאוד, אבל זה גם נורא לעסקים שהחלטות הגיוס של הארגונים מבוססות על הדבקת דומיננטיות גברית במקום להעסיק את האדם הטוב ביותר.
