העובדים שלכם תלויים במשכורת שהם צריכים לקבל ובמועד התשלום. רוב ההוצאות השוטפות שלהם יורדות במועד המתואם עם המשכורת. גם תנאי החשבון שהם מקבלים מהבנק תלויים באופן ישיר בכך שהמשכורת נכנסת לחשבון הבנק כל חודש במועד.
המשמעות היא שמעסיק שלא משלם לעובד את משכורתו בזמן, עלול לגרום לו נזקים כלכליים כבדים, בהם החזרת צ'קים, הלוואות ומשכנתאות שלא משולמות, ריבית גבוהה על משיכת יתר ועוד.
זו הסיבה לכך שאכיפת החוק כנגד מעסיקים שלא משלמים בזמן מתבצעת במישור הפלילי ובאמצעות בתי הדין לעבודה כאחד. כמו כן ניתן להטיל על המעסיק קנס עונשי בסכום של עד 35 אלף שקל. במילים אחרות, אי תשלום שכר בזמן הוא עבירה פלילית ואזרחית כאחד.
על פי חוק הגנת השכר, יש לשלם לעובדים את שכרם במזומן או בצ'ק. בשנת 2009 נכנס לתוקף תיקון לחוק המחייב את המעסיק למסור לעובד תלוש שכר מלא ומפורט, ובמועד התשלום.
מועד התשלום הוא ב-1 בכל חודש. עם זאת, המחוקק מאפשר למעסיק לאחר בתשלום בתשעה ימים קלנדריים. שכר שלא שולם בתוך תשעת הימים הראשונים של החודש (מה-1 עד ה-9 בחודש), נחשב לשכר מולן.
גובה הפיצוי
במקרה של הלנת שכר מטיל המחוקק על המעסיק לשלם לעובד פיצויים. העובד יכול לתבוע עבור הלנת שכר החל מסוף החודש שבו היה המעסיק אמור לשלם לו את השכר.
על פי חוק הגנת השכר, הפיצוי עבור שכר מולן הוא תוספת שיש לתת לעובד על פי הפירוט הבא:
- בשבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה (כלומר מה-10 בחודש ועד ל-17 בחודש) על המעסיק לשלם לעובד (בנוסף לשכרו הרגיל), תוספת שהיא חמישה אחוזים מהשכר ברוטו המגיע לו. ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחר תקופה זו (מה-18 בחודש), מוטל על המעסיק לשלם לעובד 10 אחוזים מהשכר המולן – ברוטו.
- יש לשלם הפרשי הצמדה לתקופה שמהמועד המקורי של תשלום שכר העבודה (השכר ברוטו) ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת 20% מהסכום שכולל את השכר שהולן (השכר ברוטו) פלוס הפרשי ההצמדה עבור כל חודש שבתקופה זו. בעד חלק מחודש תשולם התוספת של באופן יחסי לחלקיות החודש.
תקופת התיישנות
המגבלה שהטיל המחוקק על תביעת הלנת שכר היא בתקופת ההתיישנות המאוד קצרה שבמהלכה ניתן לתבוע. אם תוך שנה ממועד ההלנה העובד לא תבע את הפיצוי, אזי חלה התיישנות.
ואם בינתיים השכר המולן שולם אבל ללא הפיצויים, ניתן לתבוע את הפיצויים בתוך 60 יום ממועד התשלום. במקרה זה התביעה מתיישנת לאחר 60 יום, אלא אם כן בית הדין לעבודה האריך את התקופה. בית הדין לעבודה יכול להאריך את התקופה בחודש נוסף. במקרה כזה ההלנה תתיישן לאחר 90 ימים.
במקרים בהם בית הדין לעבודה משתכנע כי אי התשלום נבע מטעות כנה, או מסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה, או בשל חילוקי דעות בנוגע להיקף החוב, הוא יכול להפחית את גובה פיצוי הלנת השכר או אף לבטל את הפיצוי לחלוטין. אבל זה יקרה רק אם הסכום שלגביו יש הסכמה שולם במועד.
לא אחת קורה שמעסיקים חושבים בטעות שהעובד לא יתבע אותם משום שהוא לא יוכל להרשות לעצמו לשכור עורך דין. בעניין זה חשוב לשים לב כי ראשית, עובד יכול לתבוע על הלנת שכר גם ללא עורך דין. שנית, האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים מעניק סיוע משפטי בנושאי תעסוקה שונים, ופיצויי הלנת שכר הם אחד הנושאים הללו. הסיוע המשפטי יכול לחלופין גם להנחות את העובד איך למלא את הטפסים ולהגיש את התביעה.
ניכויים אסורים מהשכר
אשר לניכוי סכומים על ידי המעסיק, למעט הסכומים שניתן לנכותם על פי חוק הגנת השכר, אסור למעסיק לנכות כל סכום שהוא משכר העובד.
לדוגמה, המעסיק לא יכול להטיל על העובד קנס על דעת עצמו. ניתן לנכות קנס משכר העובד אך ורק אם הקנס הוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חוק. יתרה מכך, אסור למעסיק לקבוע אפשרות של קנסות בהסכם ההעסקה של העובד, או על פי שיקול דעתו.
אשר לניכוי מקדמות, החוק קובע תקרה לגבי ניכוי מקדמות, בגובה שלוש משכורות. אם לעובד יש חוב אחר למעסיק (לדוגמה הלוואה, מימון לימודים וכד) יכול המעסיק לנכות את החוב בתנאי שיש בידיו התחייבות לכך בכתב (מהעובד) ובתנאי שלא מנכים סכום הגבוה מרבע משכורת חודשית (שכר חודשי).
האפשרות היחידה לנכות את כל החוב היא אם העובד מפסיק לעבוד אצל אותו מעסיק. במקרה כזה יכול המעסיק לנכות מהשכר האחרון שלו את יתרת החוב שהעובד חייב לו, כולל כל המקדמות. ניכוי זה מהשכר האחרון ניתן לנכות גם אם אין כל מסמך כתוב לגבי הסכמת העובד לניכוי ואין הגבלה על גובה החוב שנגבה.
ואף על פי כן, על פי פסיקת בית הדין לעבודה נקבע, כי כדי שניתן יהיה לנכות את החוב מהשכר, החוב חייב להיות קצוב ושאין לגביו מחלוקת. כלומר אסור למעסיק שהמעסיק יקבע על דעת עצמו מה גובה החוב שהעובד חייב לו ולמה הוא חייב לו. במילים אחרות, בית הדין לעבודה מתערב כאן כדי שלא לאפשר למעסיקים להחליט על דעת עצמם לנכות כל סכום שהם רוצים.
