אדריכלים ברחבי העולם עובדים בימים אלו על הטרנד הירוק החדש: שילוב אצות כחלק ממבנה המשרדים.
אם אתם רוכשים תוספי אצות ומזונות הכוללים חלבוני אצות כחלק מתכנית תזונה בריאה יותר, סביר להניח כי אצות אלו מגיעות ממתקני ייצור בקנה מידה תעשייתי. אולם אספקה עתידית של אצות עשויה לבוא מבניין משרדים או מדירה מורכבת.
באב טיפוס של חוות אצות עירונית שהוצגה לאחרונה בתערוכה בקזחסטן, מעצבים מחברת ecoLogicStudio בלונדון עבדו עם ביולוגים ימיים וחקלאי אצות כדי להראות כיצד אצות יכולות להתאים למבנים קיימים שבהם אנשים חיים ועובדים.
בחדר אחד בתערוכה, סלילי צינורות זכוכית קלים תלויים מהתקרה, מחוברים למשאבות והמבקרים יכולים ללחוץ על משאבה ששולחת פחמן דו חמצני לאצות ומסייעת להן לגדול. בחדר אחר, האור היחיד בחדר מגיע מחיידקים מייצרי אור ביולוגי. חלל שלישי מראה כיצד ניתן לקצור את האצות ולהפוך אותן לאוכל או לאנרגיה.
האב טיפוס נועד להצביע על היתרונות של גידול האורגניזם (צמח האצה) במשרדים ובמבני מגורים. בספירולינה (צורה אחת שכיחה של אצה) לדוגמה, יש יותר סידן מאשר בחלב, יותר בטא קרוטן מאשר בגזר ויותר חלבון מאשר בסטייק. ושלא כמו בסטייק, שיטות הייצור יכולות להיות באמצעות פחמן, ושילוב של חלבון אצות במזון יכולה להיות אחת הדרכים לצמצם את פליטות גזי החממה העולמי.
שמן אצות יכול לשמש מזון שמחליף מרכיבים כמו שמן דקלים (אשר ידוע בשיטות הייצור שיכולים לגרום לכריתת יערות) ושימוש בשמן אצות יכול גם לעזור להפחית את הקלוריות ואת הכולסטרול כגלידה או כרוטב לסלט. השימוש בו נעשה נפוץ יותר, כאשר חברות ברחבי העולם מספקות חלבון אצות ושמן לחברות המעוניינות לשפר את הביצועים הסביבתיים.
המעצבים מעריכים כי אב הטיפוס שלהם, הנקרא Biotech Hut, יכול לייצר בממוצע 672 גרם חלבון בכל יום – מספיק כדי לספק את הצריכה המומלצת של 12 מבוגרים (בהנחה שהם יהיו מוכנים לאכול כמויות אדירות של אצות). הם חישבו כי ייקח שמונה פרות לייצר כמות זהה של חלבון; כל פרה בגידול של 660 ימים ושימוש באנרגיה של יומית של כ- 70 משקי בית.
אצות שנקטפו יכולות לשמש גם כדי לייצר אנרגיה לחימום או חשמל
אצות שנקטפו יכולות לשמש כדי לייצר אנרגיה לחימום או חשמל. משהו דומה כבר קורה בבניין בהמבורג בגרמניה, שם משתמשים בביומסה מקירות חיצוניים מלאים באצות לחימום דירות. באותו הבניין, האצות גם מספקות צל, והדבר יכול להיות שימושי גם בתוך לובי זכוכית של בנייני משרדים גדולים.
בעוד שהפקת אצות במיכלים גדולים או בחוות היא כנראה יעילה יותר, המעצבים רואים סיבה נוספת להביא את הייצור לערים, במיוחד למרחבים ציבוריים. על ידי שילוב הייצור בעיר יש גם מטרה של יצירת צורה אחרת של תקשורת עם משתמשי הקצה, זו דרך אחרת של צריכת אצות. במקום לתהות מהיכן המוצר מגיע, הצרכנים יכולים לצפות בו גדל. רשת של מיני חוות ברחבי העיר יכולים לעבוד יחד כדי לספק גם מזון ואנרגיה.
אצות למאכל
אב הטיפוס הוא קונספט ולא משהו שהמעצבים מתכוונים לייצר. עבור אצות שיגדילו את הערים, הם אומרים, נצטרך לבצע שינוי גדול איך בדרך בה אנשים חושבים על תשתיות, ומהיכן המזון והאנרגיה אמורים לבוא. הם עשויים גם לחשוב בצורה מסויגת על אצות כמזון. לשם כך, המעצבים עבדו עם שפים כדי להתנסות במתכונים שיכולים להיות יותר מעוררים תיאבון לצרכנים מאשר כדור אצה טיפוסי או מיץ ירוק, לדוגמה: כמו קינוח המשלב אצות עם שמנת וקינמון.
