מחקרים מצביעים על כך שכאשר המנהיגים והעובדים שלהם חולקים עמדות דומות לגבי האופן שבו העבודה צריכה להיעשות, ישנן תוצאות חיוביות במקום העבודה.
מחקר שנערך בשנת 2013 על ידי Cole, Carter and Zhang מצא כי הסכמה על המידה המתאימה טווח השליטה של המנהלים על העובדים שלהם, יכולה למלא תפקיד משמעותי במיוחד בהרמוניה במקום העבודה, מה שמוביל לשיפור בביצועים.
כאשר אנשים מצפים שהמנהיגים שלהם יקבלו סמכות מלאה וישלטו בכל ההחלטות, התרבות של החברה הינה קרה ומרוחקת. לעומת זאת, כאשר מנהיגים אלו צפויים לקבל החלטות באופן דמוקרטי, תוך הסכמת העובדים והתחושה הינה שוויונית ודמוקרטית יותר, תרבות החברה תהיה מקרבת, שיתופית וטובה.
במסגרת המחקר, החוקרים בחנו את המידה שבה המנהיגים ועובדיהם הסכימו על הציפיות לטווח השליטה של
המנהלים על העובדים. כאשר ההסכם היה משותף יותר, נמצאו שתי תוצאות חיוביות: ביצועי הצוות השתפרו, וכן התנהגות העובדים כשגרירי המותג מחוץ לעבודה.
מדוע זה קרה?
החוקרים מצאו כי כאשר למנהיגים ולעובדים יש ציפיות דומות לגבי טווח השליטה הכוח, יש הסכמה לגבי מי צריך לקבל את ההחלטות. לדוגמה, כאשר שיתוף הפעולה חזק, כל הצדדים הסכימו כי המנהיג צריך לקבל החלטות באופן חד צדדי.
סוג זה של הסכם מוביל לתפישה של צדק פרוצדורלי, או לתחושה שהעובדים מטופלים בצורה הוגנת. בדוגמה שלנו, העובדים אינם מצפים לקבל החלטות, ורואים את זה בצורה הוגנת כאשר הם לא משתתפים בקבלת ההחלטות. צדק פרוצדורלי נקשר בסופו של דבר עם ביצועי עבודה גבוהים יותר והתנהגות של אזרחות ארגונית.
המחברים הגיעו למסקנה כי ארגונים צריכים למצוא דרכים לגלות את טווח השליטה של המנהלים שיסוכם ע"י שיתוף פעולה בין המנהלים והעובדים. כאשר ההסכם חלש, הארגון יכול לנקוט צעדים שיסייעו לתקן את אי ההתאמה ולהכשיר את המנהיגים כך שיתאימו יותר לעובדיהם. בסופו של דבר, הידע הזה של העדפות חברי הצוות, יכול להיות צעד חשוב לקראת שיפור הביצועים הכוללים של החברה.
לאפשר למנהלים לנהל
כאשר העובדים נרתמים להסכם ולמעשה מאפשרים למנהלים לקחת לידיהם את מושכות הניהול מתוך הסכמה ולא מתוך "הטלת סמכות שרירותית", כל החוויה של קבלת ההחלטות שנעשות ע"י המנהלים בלבד, הופכת לחיובית יותר. מהרגע בו העובדים חתמו על הסכם שמאשר למנהלים להיות אלו השולטים בהחלטות ובמשימות, הרבה יותר קל לעובדים לקבל זאת, כיוון שזה נעשה מראש מתוך שיתוף פעולה והסכמה ולא מתוך הכרח לקבלת מרות ומשחקי כוח ושליטה.
הוויתור של העובדים על הדמוקרטיה בנוגע לקבלת ההחלטות בא מתוך בחירה שלהם ולכן הם מקבלים זאת בהבנה מלאה גם בהמשך הדרך.
