רוני התחיל בחברה כחייל משוחרר, עשה הכל, הביא ציוד, חילק סחורה, עבד בתחזוקה, היה "כלבוייניק" נפלא. עם השנים יצאו מוצרים חדשים ורוני למד להיות טכנאי. היו לו ידים טובות, מחשבה יצירתית, הוא היה זריז נמרץ וחברותי. רוני היה אז בחור הצעיר, גבוה ורזה ועם השנים למד להתלבש יפה.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאבא שלו נפטר בטרם עת, אבל עם הזמן שמנו לב שהוא התחיל לעלות במשקל. במשך 10 השנים אחרונות, הוא עלה כ-35 ק"ג .
בגיל 21 עם השחרור עשינו התערבות כזו בצחוק במשרד, כולנו היינו אז חדשים, התערבנו כמה הוא שוקל והוא אמר ש-"70 זה משקל נהדר". היום, 20 שנה יותר מאוחר, 105 ק"ג זו לא בדיחה.
כשהתחיל את דרכו כטכנאי צעיר נמרץ וחברותי, הלקוחות נהגו לבקש שהוא דווקא ייתן להם שירות, היו מתקשרים ומזמינים אותו על כל שטות. אנחנו שמחנו ועודדנו את התקשורת, בדרך כלל אחרי שתיקן את התקלה ולו הקלה ביותר, מכר עוד מוצר משלים ללקוח המרוצה.
ב-10 השנים האחרונות הלך והורע המצב עד שלפני חודש נחתה המכה.
אחד מהלקוחות הגדולים והמכובדים של החברה, התקשר ואמר שהוא מעדיף שנשלח טכנאי אחר, רוני כבד וקשה לו לעלות לכל פינה, הוא בא מזיע אפילו שהוא רק יצא מהאוטו הממוזג, הוא נח בין טיפוס להתקנה, הוא מבקש קפה ועוגה, הלבוש שלו תמיד מרושל והכי נורא זה הריח – המזכירות התחילו להתלונן.
כאן נכנסתי לתמונה, כאשר מנהלת משאבי אנוש התייעצה איתי לגבי מה ניתן לעשות.
קראנו לרוני ושטחנו בפניו את הבעיה כולה בלי לחסוך בפרטים ובלי לוותר על תנאים: הרזיה או העברה לתפקיד אחר אם בכלל.
רוני שיתף פעולה. ראינו את הצער בעיניו, הוא הבין כל תלונה והגיב בבושה, היה נבוך מושפל ומיואש.
הוא יצא לחופשה של שבוע. בתום החופשה חזר אלי עם חיוך מבוייש ומלא תקווה, "אני הולך לתכנית בריאה!". קבענו פגישה – ויצאנו לדרך חדשה.
נכון שזה סוף שמח? אולם לפעמים האדם צריך להגיע לנקודת שיא המאיימת על משהו שהוא באמת חשוב לו – רק אז נופלת ההחלטה. מה שיש לזכור הוא שתמיד יש מה לעשות.
שלכם באהבה רבה
דפנה לב היא מומחית בספורט ותזונה, מעבירה הרצאות לתזונה נכונה בעבודה, סדנאות בריאות והרזיה, ייעוצים וטיפולים בקליניקה
