בימ"ש השלום בת"א פסק לאחרונה כי על חברת כוח האדם מוטלת אחריות לוודא שהמקום אליו היא שולחת את העובד מטעמה הוא מקום בטיחותי וכי תנאי הבטיחות נשמרים באופן כללי.
התובע הוא עובד זר, טפסן מנוסה עם 27 שנות ניסיון, שהגיע לישראל מסין, והופנה לחברת כוח אדם בה הועסק עד לפציעתו. באחד הימים, כאשר עמד העובד על הסולם לצורך ביצוע עבודות בנייה בקומה הרביעית באחד הבניינים, התהפך הסולם לכיוון חלל המדרגות והוא נפל מגובה 12 מטר לקרקע. כתוצאה מכך הוא נפגע בברך ימין, בראשו, בפנים ובשיניו. הוא אושפז בבית החולים תל השומר במשך 13 ימים, נותח ברגלו ונתפר פצע בקרקפתו. לאחר מכן הועבר לאשפוז שיקומי למשך חודשיים, וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבע כי לעובד 32% נכות צמיתה.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה שאירעה כ'תאונת עבודה', ושילם לו גמלאות בגין נכות מעבודתו. כך הן המוסד והן העובד הגישו תביעה נגד חברת כוח האדם וחברת הקבלן שניהלה את פרויקט הבנייה בו התרחשה התאונה.
העובד טען כי חברת כוח האדם וחברת הקבלן נהגו ברשלנות ובחוסר זהירות, הורו לו לעבוד על סולם לא יציב סמוך לגלל גרם מדרגות ללא פיגומים, ללא אמצעי קשירה וללא עזרת אדם נוסף שיעמוד על הקרקע ויסייע או יחזיק עבורו את הסולם, לא הנהיגו שיטות עבודה בטוחות, לא הדריכו אותו לגבי אופן ביצוע העבודה ולא פיקחו על אופן ביצוע העבודה.
מנגד טענו החברות כי האירוע ארע בשל רשלנותו הבלעדית והמכרעת של העובד, מאחר שהוא לא מילא אחר הוראות הבטיחות שקיבל, הציב בעצמו את הסולם באופן לקוי וניסה להגיע עם הסולם למקום מרוחק במקום לרדת ולהזיז את הסולם, וכתוצאה מכך נפל.
נקיטת אמצעי זהירות
בית המשפט ציין כי על מעסיק מוטלת האחריות ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודת בטוחות, וכן לספק חומרים ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים. חובה נוספת המוטלת עליו היא החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים, להדריך את עובדיו ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה.
ההלכה הפסוקה בעניין זה מחמירה ומדקדקת מאד הן עם המעסיק והן עם הגורם האחראי, וחובות הזהירות המוטלות עליהם הן חובות מוגברות. על המעסיק והגורם האחראי להנהיג שיטת עבודה בטוחה, הדרכה בדבר שיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים וחובות וידוא ופיקוח. עליהם לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות, גם אם מדובר בסכנות שאינן בלתי רגילות או יוצאות דופן במקום העבודה.
לטענת הקבלן, הוא יצא ידי חובתו במינוי מנהל עבודה מוסמך, אשר דואג באופן כללי לקיום הוראות הבטיחות ואינו צריך להיות בהשגחה צמודה ליד כל פועל 24 שעות. כך, לטענתו, אף שמנהל העבודה ראה את העובד באותו היום בקומה הרביעית – הוא לא היה צריך לדעת מתי יתחיל בביצוע עבודה בגובה, ומשכך לטעמו יצא ידי חובתו לאחר שדאג שלעובדים תינתן לעובדים הדרכת בטיחות הוראות עבודה בטיחותיות, אספקת ציוד והפסקת עבודתו של פועל שלא נהג בהתאם להוראות.
עם זאת, לא הוכח בפני ביהמ"ש שהעובד אכן קיבל את ההדרכה הספציפית לעבודה בגובה הנדרשת בהתאם לדין, ולא הוצג הטופס הנדרש בתקנות, ובכך הפר הקבלן חובה חקוקה.
חובת פיקוח על מזמין העבודה
בפסיקה נקבע כי חברת כוח אדם המגייסת עובד לשורותיה ומבצעת לאחר מכן השמה שלו לעבודה אצל חברה אחרת אינה משוחררת מחובות המוטלות על מעסיק כלפי העובד. על חברת כוח אדם לוודא שסביבת העבודה אצל מזמין העבודה היא בטוחה, ושהוא מקפיד על נהלי וכללי בטיחות נאותים. היקפה של חובת הזהירות עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות, כך שאם יש לחברת כוח אדם בלעדיות באספקת עובדים למזמין – עליה להקפיד הקפדה יתרה ולוודא ולפקח בעצמה, המזמין אכן שומר על הוראות הבטיחות בעבודה. עוד נפסק כי חברת כוח אדם השולחת עובד שאינו מיומן ואינו מתאים לתפקיד אליו יועד מפרה את חובת הזהירות שלה הן כלפי העובד הן כלפי המזמין.
"במקרה זה חברת כוח האדם לא עשתה דבר וחצי דבר על מנת לברר האם העובדים עובדים במקום עבודה בטוח והאם נשמרים אמצעי בטיחות מינימליים", קבע ביה"ש. "ניסיון חברת כוח האדם לגמד את אחריותה להפניית העובד לקבלן ותו לאו אינו יכול להצליח. חובתה של חברת כוח האדם לוודא כי המקום אליו היא שולחת את העובד מטעמה הוא מקום בטיחותי וכי תנאי הבטיחות נשמרים באופן כללי".
ביהמ"ש מציע מספר דרכים לוודא זאת, באמצעות חיוב חוזי בין החברה לבין הקבל או באמצעות קיום קשר ישיר עם העובדים בין אם דרך נציג חברת כוח האדם ובין אם ישירות עם העובד. "מקובל עלי כי החברה אינה צריכה להיכנס לנעליו של הקבלן בפיקוח היומיומי והישיר על כללי הבטיחות, אולם התנערות מוחלטת מחובותיה כמעביד גם היא אינה יכולה להתקבל", ציין ביהמ"ש. "מעניין לציין כי בהסכם בין חברת כוח האדם לבין הקבלן לא נדרשה התחייבות הקבלן להיות אחראי ליישום הוראות חוקי העבודה, הוראות פקודת הבטיחות בעבודה, וכיוצ"ב, כפי שטוענת חברת כוח האדם ההסכם עוסק בהפניית כוח האדם ותו לאו".
לוּ היה מוכח, מוסיף ביהמ"ש, שהחברה דאגה מלכתחילה לביטחון ובטיחות העובדים בפן החוזי, באמצעות בירור עם העובדים, באמצעות דרישה לקבל דווח על הדרכות בטיחות ווידוא שהעובד שיועד לעבודה בגובה אכן קיבל את ההדרכה הספציפית הנדרשת וחתם על הטופס הנדרש בתקנות – ניתן היה לפטור אותה מאחריות לתאונה. "שעה שחברת כוח האדם לא הוכיחה כי עשתה קמצוץ מכל הנדרש, אלא רק רואה את תפקידה בהצבת העובדים משל היו כלי משחק במקומות עבודה, לא ניתן לפטור אותה מאחריות כאשר הוכח כי התובע עבד בגובה בלא רתמת בטיחות מעוגנת ובלא עובד נוסף, הכל בניגוד לדין ולדרישות מינימליות של בטיחות".
[ת"א 30231-02-12 י' נ' חסון גשר כוח אדם]
