רגע לאחר שראש השנה סימן את אות הפתיחה של דהרת רכבת ההרים של החגים, מוגשים לכם כמה מעיקרי דיני העבודה הנוגעים לזכויות העובדים הקבועות בחוק.
החוק קובע כי יש לשלם לעובד שכר לפי תעריף חג במועדים הבאים: שני חגי ראש השנה, יום כיפור, שני חגי סוכות, שני חגי פסח, שבועות ויום העצמאות. במידה וחג חל ביום המנוחה השבועי העובדים אינם זכאים לתשלום נוסף.
עובדים שאינם יהודים זכאים לקבל תשלום עבור החגים בהתאם לחגי ישראל או בהתאם לחגיהם לפי דתם. עובדים אינם זכאים לתשלום מיוחד בגין עבודה בחול המועד, פרט למוסדות שמוסכם בהם תשלום כזה במסגרת חוזה העסקה או הסכם קיבוצי.
עובדים חודשיים זכאים לשכר עבודה מלא גם עבור חודשים בהם חלו חגים, בעוד עובד יומי (שעתי או קבלני) זכאי לתשלום בגין ימי חגים כאשר הוא מגיע לעבודה בימים הסמוכים לחג, אלא אם קבוע אחרת בהסכם ההעסקה.
לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, העסקת עובד בחגים אסורה, אלא אם כן קיים צו הרחבה המתיר זאת עבור עסקים חריגים, החלים גם על עבודה בשבת. בגין עבודה בחג יש לשלם לעובד שכר בשיעור של 150% משכרו הרגיל , ושעות נוספות יש לשלם על בסיס השכר הגבוה המשולם בחג.
מבחינה חוקית, ימי חול המועד הינם ימי עבודה רגילים, אולם יש לנהוג על פי הסדר מיטיב החל במקום העבודה בעקבות הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה אישי.
חופשה כפויה
מעסיק רשאי לסגור את מקום העבודה במשך חול המועד בהתראה של 14 יום מראש, תוך שהוא מורה לעובדיו לנצל את ימי החופשה השנתית במהלכה. זאת, רק אם לזכות העובדים עומדים ימי חופשה צבורים. זכותו של העובד היא לימי חופשה רציפים, ומכאן שהמעסיק אינו רשאי לפצל את החופשה עצמה, אלא אם ועד העובדים אישר זאת או בהסכמת העובד במקומות עבודה בהם אין ועד עובדים. כלומר, במקרה בו רוצים לאלץ יציאה לחופשה מרוכזת או להוציא לחופשה כמה מהעובדים, לא ניתן לעשות זאת בצורה לא רציפה או לחלקי ימים.
יש להותיר בידי העובד לפחות 7 ימי חופשה רציפים אותם לא ניתן לפצל. ימי חג ומועד במהלך החופשה המרוכזת אינם נמנים כאמור במניין ימי החופשה, אולם ימי החופשה הרציפים עצמם יכולים להיות במסגרת חופשה מרוכזת של מקום העבודה. כלומר, במידה שהמעסיק מחליט על ימי חופשה מרוכזת לאורך השנה ואינו מאפשר לעובדיו לבחור ימי חופשה כלל, עליו לבצע חופשה מרוכזת אחת בעלת לפחות 7 ימי חופשה רציפים.
כל סוגי העובדים, קבועים וזמניים, במשרה מלאה או בחלקה, זכאים לדמי חגים. יחד עם זאת, עובדים על בסיס חודשי יהיו זכאים החל מיומם הראשון בעבודה; עובדים על בסיס שכר יומי או שעתי יהיו זכאים רק לאחר 3 חודשי ותק. בכל מקרה, הסכם קיבוצי, צו הרחבה, חוזה אישי או נוהג מיטיב הם אלה שיקבעו.
