ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים בגובה 142,000 שקל לרופא שפוטר שלא כדין. 80,000 שקל מתוכם נפסקו בשל הפרת החוק במסגרת הליך הפיטורים, כ-22,000 שקל בשל אי מתן הודעה מוקדמת, ו-40,000 שקלים כפיצויים בגין הלנת פיצויי פיטורים.
הכל החל כאשר מנהל משאבי האנוש של קרן המחקרים נוכח בישיבה משותפת עם ביה"ח איכילוב, ובסמוך לתחילת הישיבה שמע בשיחה לא פורמלית בין המשתתפים שהרופא פוטר מעבודתו בבית החולים, נושא שכלל לא הועלה בישיבה עצמה. מכיוון שטעה לחשוב שהוא אינו יכול להמשיך לעבוד גם בקרן המחקרים במקרה של הפסקת עבודה בבית החולים – הוא שלח לו מיד לאחר מכן מכתב פיטורים מטעם קרן המחקרים, שנכנסו לתוקף 3 ימים לאחר מכן.
לא רק שהתברר שהאינפורמציה שהגיעה לידיו היא מוטעית ושרופא כלל לא פוטר מבית החולים, אלא גם לוּ היה מפוטר – לא היתה כל מניעה שימשיך לעבוד בקרן המחקרים. בעקבות כך, ביצע מנהל משאבי האנוש עדכון במערכת הניהול הממוחשבת של הקרן וביטל את הפיטורים. עם זאת, הוא לא שלח עדכון בנושא לרופא עצמו, כיוון שסבר שמכתב הפיטורים טרם הגיע לידיו. זאת, על אף שהרופא הפסיק להתייצב לעבודתו בקרן מיד לאחר מכן.
אחריות מוגברת
מנהל משאבי האנוש פוטר מתפקידו בעקבות המקרה, ואף העיד בבית הדין בצורה כנה כי הוא הנושא באחריות בלעדית לכל המחדל. "הגם שיש בכך לשקול לזכות הנתבעת (הקרן) במידת מה, כאשר טעות מעין זו היא תוצאה של הממונה על משאבי אנוש בארגון, אין להתייחס לעניין כאל טעות בתום לב, באשר הבכירוּת נושאת עמה גם אחריות וחובות, ובכלל זה, הכרת הדין וכל הקשור להליכי סיום עבודה של עובדים בארגון", קבע בית הדין.
רק כחודש לאחר מכן קיבל הרופא מכתב נוסף בו התנצלות על הודעה זו, שנבעה על פי הכתוב מאי הבנה. הרופא טען כי הוא פוטר ללא הצדקה, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין. טיעוניו של הרופא אף נתמכים בתכתובת שנערכה בדואר האלקטרוני בין מנהל בית החולים, פרופ' בני ברבש, לבין מנהל משאב אנוש, בה ננזף האחרון על צורת התנהלותו.
עם זאת, קרן המחקרים סירבה לשחרר לזכותו את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו, והדבר בוצע בפועל רק כעבור שנה וחצי, לאחר שהתקיימה ישיבת ההוכחות שבה בית הדין העיר לקרן המחקרים על העובדה שלא נמסר לרופא מכתב שחרור, וכך נתבעה הקרן גם על פיצויי הלנת פיטורים. הקרן טענה כי כספי הפיצויים לא שוחררו לזכות הרופא כיוון שהוצע לו לשוב לעבודה לאחר גילוי הטעות והוא סירב, ולכן יש לראות בו לכאורה כמי שהתפטר מעבודתו ואין צורך במתן פיצויי פטורים או בעריכת שימוע.
"איננו סבורים כי העובדה שהתובע לא פנה לקרן סמוך לפיטוריו, במטרה שתשיבו לעבודה, פועלת לחובתו או שיש בה כדי להוות ויתור על טענה כלשהי בכל הנוגע לפיטוריו", קבע בית הדין. "בעת פיטוריו מהנתבעת (מהקרן), התובע התמודד במספר חזיתות: מול בית החולים בכל הנוגע להשעייתו או הפסקת עבודתו שם ומול משרד הבריאות בכל הנוגע לקובלנות שהוגשו בעניינו, וזאת על מנת למנוע החלטות שעלולות היו לשלול ממנו את רישיון העיסוק ברפואה. מדובר בנושאים בעלי משמעות הרת גורל מבחינת עתידו המקצועי של התובע. בנסיבות בהן עבודתו של התובע בקרן היתה נלווית לעבודתו בבית החולים והיא למעשה פועל יוצא שלה… עניין זה לא ישקול לחובת התובע."
בית החולים אמנם ביקש לבטל את הפיטורים, אך הרופא סירב בשל הצורה הבוטה בה פוטר, ובשל חששו מחוסר היציבות הקיים במקום העבודה. "ההודעה בדבר ביטול הפיטורים ניתנה בחלוף למעלה מחודש מהמועד בו פוטר התובע", ציין בית הדין. "בשלב זה, ומשלא ניתנה הסכמת התובע לביטולם, הם עומדים בתוקפם… כאשר התנהלות הנתבעת (הקרן) חרגה באופן בוטה מחובותיה כמעסיק ובשים לב לחלוף הזמן ממועד מסירת מכתב הפיטורים ועד לביטולם, סירובו של התובע לשוב לעבודה נראה סביר בעינינו ואין בו כדי לשלול זכאותו לפיצוי. אנו סבורים כי גם באופן אובייקטיבי, פער של חמישה שבועות בין הודעת הפיטורים ובין החזרה ממנה מעיד על התגבשותה של גמירות דעת בנושא הפיטורים. מה עוד, שהפגמים שנפלו בהודעת הפיטורים של התובע אינם מסתכמים רק בנושא העדר השימוע.
[סע"ש 9088-10-12 מימון נ' קרן מחקרים רפואיים]
