אנחנו מכירים את הסקרים שמראים לנו פעם אחר פעם מדוע העובדים עוזבים או שוקלים עזיבה. השאיפה להגדיל את השכר, חוסר שביעות רצון ממנהלים לא טובים, תחושת מיצוי או תחושה של חוסר מימוש בעבודה. עד כאן דיברנו על העובדים הרגילים, אבל מה קורה עם העובדים המצטיינים?
הרי העובדים המצטיינים שלכם משתכרים יפה (ואם לא, הם פשוט צריכים לבקש יותר וסביר להניח שהם יקבלו), הם מגיעים למיצוי וזוכים בהערכה. העובדים המצטיינים זוכים ליחס טוב, גם מהמנהלים הקשים ביותר. אז מה מניע עובדים מצטיינים ומוערכים להגיש את התפטרותם? אתר הדרושים kalibrr מציין את הסיבות הראשיות לעזיבת העובדים המצטיינים:
היעדר תכניות הערכה ייעודיות לעובדים מצטיינים:
העובדים המצטיינים יודעים שהם עושים הרבה יותר משאר העובדים. הם יודעים שהם מביאים תוצאות, ידע, כלים, פתרונות, לקוחות והשפעה מבחוץ. הם העובדים שעושים את ההבדל. אולם, הארגון ששואף לשמר, לקדם ולרצות את יתר העובדים, אינו עושה מספיק כדי לבודד את אותם עובדים מצטיינים. העובדים המצטיינים באמת רואים עובדים בינוניים או טובים (אבל ממש לא בליגה שלהם) נהנים מהוקרה, תמריצים, עמלות והטבות שאינם נופלים בהרבה מאלה ששמורים למצטיינים.
כדי לשמר את העובדים המצטיינים באמת צריך לבנות מנגנונים שיעטפו את המצטיינים ויבדילו אותם, בצורה ברורה עד כמה שניתן, וייתנו להם הרבה (אבל הרבה) יותר משאר העובדים.
העובדים הטובים באמת רואים עובדים פחות טובים, ולעתים אף עובדים חלשים, מקבלים מהארגון כמעט מה שהם מקבלים וזה יוצר תסכול. חלוקת רווחים לכלל העובדים, אשר במסגרתה כל עובד חסר מוטיבציה ובעל תפוקות נמוכות, נהנה מהרווחים, נראית בעיני העובדים המצטיינים כלעג לרש. המצטיינים יודעים שהם עשו את ההבדל, הם הרימו את החברה, הם הביאו את הכסף הביתה ומגיע להם ב-ג-ד-ו-ל.
יותר מדי עבודה ויותר מדי ציפיות:
העובדים המצטיינים דורשים מעצמם הרבה כי הם מסוגלים להרבה. הארגון מודע לרף הגבוה שהעובדים המצטיינים מציבים לעצמם ולעתים קרובות, יש נטייה להעלות את הרף, למתוח גבולות ולגרום להעמסת יתר. העובדים המצטיינים הם אלה שמתמודדים עם הפרויקטים הגדולים, עם הסוגיות המורכבות, עם קבלת ההחלטות הקריטיות… הם אלה שמטפלים בנושאי הליבה החשובים. לעתים, בגלל שהם יודעים הכי טוב וסומכים עליהם (כבני אדם וכאנשי מקצוע), מפילים עליהם יותר מדי סמכויות ויותר מדי עבודה. זה יוצר שחיקה, עומס קוגניטיבית, תחושת מחנק ובסופו של דבר, תחושה שהם לא מצליחים. העובדים המצטיינים אוהבים לראות תוצאות ולכן, כשמעמיסים עליהם יתר על המידה והם אינם רואים את האור בקצה המנהרה, במקום להרגיש מוצלחים, הם מרגישים שהם במסלול שנועד לכישלון.
העובדים המצטיינים ביותר לא עוזבים מאותן סיבות "תפלות" שבגללן עוזבים העובדים הרגילים. הם לא עוזבים בגלל שנמאס להם, בגלל שהמנהל לא מתנהג אליהם יפה או בגלל שהם רוצים תוספת של 2% בשכר… העובדים המצטיינים עוזבים בגלל שקשה להם והם לא מקבלים מספיק: תמיכה והוקרה. אם חושבים על זה, את העובדים המצטיינים קל יותר להשאיר (כשמזהים את הסיבות האמתיות לעזיבתם). להשאיר את העובד המצטיין גוזל מכם פחות משאבים מלהשאיר את העובד הבינוני (שרוצה תוספת שכר, החלפת מנהל או העברה לתפקיד אחר או כל דבר אחר שדורש משאבים). וכמובן, אל לנו לשכוח, שימור עובדים מצטיינים הינו קריטי, פי עשרות מונים, משימור כל עובד אחר ואף משימור מנהלים בכירים. ועשיו זה הזמן לשאול את עצמכם: האם לעובדים המצטיינים שלנו יש סיבה לעזוב? ואם יש סיכוי, קלוש שבקלושים, שכן, זה הזמן לייצר פתרונות לשימור העובדים המצטיינים במערכת.
