נהג צעיר בחברה לניקוי שטיחים החל לפתח מערכת יחסי חברית עם המנהל שלו (איש משפחה מבוגר). עם הזמן, מערכת היחסים הזו הפכה קשה מנשוא והעובד התפטר כעבור כשנה. את סיבת ההתפטרות נימק העובד כ"הפסקת עבודה ממניעים אישיים".
כעבור כחודשיים מהיום שבו סיים הנהג את עבודתו הוא פנה אל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה בגין הטרדה מינית. בכתב התביעה, העובד טען שנאלץ להתפטר מתפקידו בעקבות מסכת הטרדות מיניות קשה מצד המנהל. לשיטתו של העובד, עם כניסתו לעבודה התפתחה מערכת יחסים חברית מיוחדת בינו לבין המנהל המבוגר. העובד הצעיר ראה במנהל חבר קרוב אך עם הזמן, יחסו של המנהל הפך להיות יותר ויותר מעיק והוא הרגיש שהוא מוטרד מינית. לדברי העובד, המנהל התחיל להעיר לו הערות בעלות אופי מיני ועם הזמן, הערות אלה של המנהל הפכו להצעות מיניות של ממש. לדברי העובד, המנהל לא הסתפק עוד ברמיזות מיניות בוטות והוא המשיך להטריד אותו בצורה של נגיעות באזורים אינטימיים ומעין נשיקות / נשיכות.
העובד טען בכתב התביעה כי בשלב מסוים הוא נדרש לחבק את המנהל שלו, עם הגיעו לעבודה, בכל בוקר וכי מערכת היחסים בינו לבין המנהל החלה לקבל פנים של מערכת יחסים זוגית. לדברי העובד, הוא המשיך לעבוד חרף המצב, היות שאהב את העבודה ואת המנהל (כאדם) ומשום שהמנהל נהג להושיט לו יד ולסייע לו כשהיה במצוקה כלכלית. אולם בסופו של דבר, הסיטואציה הפכה קשה מדי ובלתי נסבלת עבורו ולכן הוא נאלץ להגיש התפטרותו.
העובד הציג בבית המשפט מסרונים שקיבל מהמעביד ובהן ציורים של לבבות ואמירות בנוסך: "בונבון", "אתה יפה" או "אוהב אותך".
המנהל הנתבע הודה כי הוא והתובע אכן ניהלו קשר חברי מיוחד אך לגרסתו, זה היה קשר חברי בלבד וכל אותם מסרונים נשלחו בבדיחות הדעת באווירה ידידותית ותמימה לחלוטין. המנהל הכחיש מכל וכל את הטענה שיש לו נטיות הומו-סקסואליות וכי האופן שבו התנהג אל העובד היה על גבול ההטרדה המינית.
בעל החברה (שכנגדה הוגשה תביעה) טען כי מעולם לא שמע על דבר ההטרדה וכי העובד עזב מרצונו, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שסיפר לאדם על מה שעבר עליו בכל אותה עת.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב: היחסים בין העובד למנהל לא היו יחסי חברות אמתיים אלא יחסים של ניצול מרות!
השופט השתכנע מגרסת העובד (גרסה שנתמכה בראיות ועדים מטעמו) ופסק כי גם אם העובד לא הביע מחאה ואולי אף שיתף פעולה עם המנהל, הרי שמדובר בניצול לרעה של עובד ולא ביחסי חברות אמתיים. השופט התייחס למכלול שיקולים לרבות: גילו הצעיר של העובד, מצבו הכלכלי, חוסר הניסיון שלו ומעמדו הנמוך בהיררכיה (לעומת מעמדו הרם של המנהל). "העובד נקלע למלכודת דבש" כך כתב השופט ופסק כאמור לטובת העובד.
השופט האמין לגרסת בעל חברה לפיה הוא כלל לא היה מודע להתרחשויות, וקבע כי רק הנתבע (המנהל) יפצה את התובע על ההטרדה המינית, בסכום של 35,000 אלף שקלים. אולם נקבע כי החברה תשלם לעובד פיצויי פיטורים והפרשות סוציאליות המגיעות לעובד שפוטר בסך 16,800 ₪. החברה חויבה לשלם 4,000 ₪ הוצאות משפט ועוד 12,000 ₪ שכר טרחה.