ארה"ב: ADHD לא מגן על עובד בבית המשפט

ארה"ב: ADHD לא מגן על עובד בבית המשפט

בית המשפט הגבוה לערעורים פסק שעובד הסובל מרגזנות כרונית איננו מוגן מכוח החוק לשיוויון זוכוית לאנשים עם מוגבלויות

שיתוף
פיטורי עובדים

פיטורי עובדים

אם לפעמים נדמה לכם שאין גבול לחוצפה של עובדים ועד כמה הם מוכנים ללכת רחוק כדי למרר למעסיקיהם את החיים, וכמובן לזכות כמה דולרים על הדרך, זה בגלל שלפעמים אין באמת גבול. אך לאחרונה, בית המשפט הגבוה לערעורים הציב גבול בפני עובד אחד שהרחיק לכת.

בארצות הברית כמו בישראל, המערכת המשפטית מספקת שריון המגן על העובדים ושומרת על זכויותיהם כנגד המעסיקים. בארה"ב כמו בארץ – מעסיקים רבים, וביניהם מהגדולים והחזקים ביותר במשק, חטפו וחוטפים על הראש משופטים חדשות לבקרים. אולם פסיקה שנתקבלה לאחרונה מאפשרת למעסיקים לנשום לרווחה לעת עתה.

אתר משאבי האנוש HR Morning פרסם את סיפורו של מת'יאו וויבינג, שוטר שהועסק במשך למעלה משנתיים באחת מתחנות המשטרה העירונית במדינת אורלנדו, פוטר על רקע סכסוכים מרים עם עמיתים. במשטרה נטען כי מת'יאו היה אדם קשה ורגזן שיצר סביבת עבודה עוינת ואף מפחידה עבור עמיתים ועובדים חדשים/ או עובדים שאמורים היו להיות כפופים לו. על רקע התקריות הקשות של מת'יאו עם עמיתיו לתחנה הוחלט לפטרו לאלתר.

השוטר המפוטר, שמן הסתם מכיר את החוק טוב יותר מהאזרח הפשוט, ניסה את מזלו בזירה המשפטית מול המשטרה. השוטר שאובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז והיפר-אקטיביות – ADHD, טען מול חבר השופטים בבית המשפט כי הוא פוטר בשל בעיה רפואית/ סעיף רפואי ולכן הפיטורים היו לא חוקיים, שכן פיטורי עובד בשל מגבלה רפואית מהווה פגיעה בחוק שוויון ההזדמנויות לבעלי מוגבלויות. חבר השופטים השתכנע כי מת'יאו אכן סבל מאותן הפרעות והן היו המניע המרכזי למריבות והעימותים הקשים עם חבריו למשטרה, מה שהוביל בסופו של דבר למהלך הסופי של הפיטורים. בית המשפט פסק לטובתו פצויים של 770,000 דולר.

הפרדה בין ההפרעה לבין דפוסים התנהגותיים של העובד

המשטרה לא אמרה נואש אף היא ולא נכנעה לפסק הדין הקשה, והיא הגישה ערעור לבית המשפט הגבוה לערעורים, שם כאמור התקבלה פסיקה הפוכה. בית המשפט לערעורים קבע כי ההפרעות של השוטר, מהן סבל לכאורה כל חייו, לא הפריעו לו כאשר רצה להתקבל לעבודה במשטרה. השוטר הצליח להתקבל למשטרה ואף לצבור לזכותו מכתבי שבח ממפקדים ומנציגי הציבור. בית המשפט לערעורים מצא כי ההפרעות מהן סבל השוטר לא הפריעו לו אף לבצע את העבודה בצורה טובה כאשר נדרש, וכי התסמונות שמהן סבל באו לידי ביטוי בעיקר באינטראקציה שלו עם אנשים/ אנשי צוות.

בית המשפט לערעורים הצליח לבודד בין ההפרעה לבין הדפוסים ההתנהגותיים/ האישיותיים של העובדים ולקבוע כי הפרעות הקשב והריכוז וההיפראקטיביות לכשעצמן לא היו המניע לפיטורים. התפרצויות הזעם והעוינות כלפי הקולגות היוו את המניע האמיתי לפיטורים. הבחנה זו הפכה כאמור את פסיקת חבר המושבעים והעובד המפוטר יצא מכותלי בית המשפט עם הרבה מאוד כעס, מרמור וזעם אך בידיים ריקות.

סדנת עולם העבודה החדש

אין תגובות

השאר תגובה