מידע פיננסי
חברות רבות, כנראה הרוב, נמנעות משיתוף העובדים בנתונים פיננסיים, אלא אם מדובר בהנהלה הבכירה. המסר הבעייתי שמועבר לכל מי שנמצא מחוץ למעגל המידע הוא: "אנחנו נגיד לכם מה שאתם צריכים לדעת. לא יותר." קארן ברמן וג'ו נייט, בעלי חברת לאימון פיננסי בלוס אנג'לס, מסבירים בוול סטריט ג'ורנל למה כן כדאי לחלוק מידע עם העובדים.
כאשר מנהלים ועובדים אינם רואים את הנתונים הפיננסיים של החברה, הם אינם מודעים לעובדות חשובות. האם רווחי החברה בעלייה או בירידה? כיצד מתפקדת המחלקה שלנו? האם יש לחברה כסף מזומן? איך נראה הברוטו שלנו ביחס לזה של המתחרים? בהיעדר תשובות לשאלות כאלה, אנשים מתקשים לקבל החלטות טובות במהלך עבודתם היום-יומית. מהנדסים עשויים להוסיף פיתוחים למוצריה הטריים ביותר של החברה דווקא כאשר התזרים לחוץ. מנהלי מפעלים עשויים לעגל פינות באיכות המוצרים במטרה להפחית עלויות ייצור בשעה שאינם מודעים להוצאות הגדולות בגין כתבי אחריות על המוצרים, ונציגי מכירות עשויים להציע הנחות נדיבות כי אינם יודעים שהחברה מנסה להגדיל את הברוטו.
שיתוף במידע חשוב מעבר לנושא קבלת ההחלטות: כאשר חולקים את המספרים עם העובדים, הם מרגישים שהם חלק מהותי מהעסק. על פי מחקרים, שיתוף במידע יגרום לעובדים להיות מחויבים יותר והעזיבה תפחת. אין צורך לחלוק את כל המידע. ברמן ונייט מדברים על שני סטים של מידע שחברות יכולות לחלוק בקלות עם עובדיהן.
הסט הראשון הוא התמונה הגדולה. חברות ציבוריות, שנסחרות בבורסה, יכולות אחת לרבעון לוודא שכל אחד ממנהליה מבין את האיומים ואת ההזדמנויות הפיננסיים שעומדים בפני הארגון. אפשר לשתף את המנהלים בתוצאות הרבעון, להשוות את הרווחים שהושגו בו לרווחי הרבעון הקודם ולרווחים ברבעון המקביל בשנה שעברה, ולהסביר מה משמעות ההשקעות של החברה ביחס למחויבויותיהם העתידיות של המנהלים.
סט המידע השני קשור ליחידות העסקיות ולתפקידים בארגון. סוג המידע הזה אינו הופך פומבי בדרך כלל, אבל כוח המכירות של יחידה עסקית צריך לדעת לא רק מהו יעד המכירות, אלא גם מה הוא יעד הרווחים. כל מחלקה צריכה לנטר את הוצאות התפעול שלה על מנת שתוכל לספק תמורה טובה. גם אנשי מקצוע כמו מהנדסים, רופאים ומעצבים יוכלו לעזור למנהלים שלהם להגיע לתוצאות הרצויות אם יהיה להם מידע בנוגע לרווח והפסד.
משתלם לבטוח באנשים
אקזקיוטיבים בכירים רבים חוששים שמנהלים שנחשפים למידע פיננסי רגיש יעשו בו שימוש לרעה, למשל יבקשו העלאה אם יראו שרווחי החברה גבוהים, או גרוע יותר – ימכרו את המידע לחברה מתחרה. ברמן ונייט כותבים שעל פי ניסיונם, החששות הללו מוטעים. אנשים שבוטחים בהם, כמעט תמיד מכבדים את האמון שזכו לו. גם אם יש כמה עשבים שוטים, סביר שיגלו שהמידע שהם
רואים לא יביא להם הרבה תועלת מחוץ לכותלי הארגון.
אין טעם להציף עובדים במידע לא רלוונטי. חשוב שהתמונה הגדולה תהיה ברורה לכולם ומעבר לכך עדיף למקד כל אדם במידע שיש בו ערך לתפקידו. ברמן ונייט מציעים כמה דוגמאות לאיזה סוג מידע לחלוק עם אילו עובדים:
עובדי מפעל – עלות הטובין שנמכרו פר מפעל או פר מוצר
משווקים – עלות מכירות כאחוז מסך ההכנסות
אנשי IT – הוצאות מחשוב כאחוז מסך ההכנסות
נציגי שירות לקוחות – עלות פגישת שירות (גם טלפונית) ועלות התחייבות לאחריות על המוצר.
מסכים עם מה שנאמר בכתבה, רק שזה לא מספיק !!
לתת מידע זה חשוב וחיוני, אבל לא פחות – לדאוג לזה שהמקבלים גם יבינו את המשמעויות של המידע על תפקידם, תפקודם, ההחלטות שהם מקבלים וההחלטות שהם חלק מהיישום שלהם.
האתגר הוא ללמד את השפה העסקית – פיננסית – חשבונאית, ורק אז למידע שאנחנו חולקים יהיה ערך.
איך עושים את זה ? באמצעות סדנאות התנסותיות ברמות מורכבות שונות המתאימות לרמה הארגונית של המשתתפים.