נשים עוזבות עבודה
קיירן סניידר היא בלשנית שחקרה את האופן השונה שבו מוערכים עובדים בני שני המינים. בדוח שפורסם ב- Fortune.com היא אספה 248 דוחות ביצועים מ-28 חברות, חלקן תאגידי טכנולוגיה גדולים וחלקן סטארט-אפים קטנים. את דוחות הביצועים שנחקרו כתבו 180 מנהלים ומנהלות.
סניידר מצאה שמשוב ביקורתי ניתן בשיעור רב יותר לנשים: 87.9% מהדוחות שהנשים קיבלו כללו משוב ביקותי לעומת 58.9% בלבד אצל הגברים. הנשים לא רק קיבלו ביקורת רבה יותר, אלה שביקורת זאת הייתה פחות בונה ויותר אישית. לדוגמה, המשוב הביקורתי שקיבלו גברים הוקדש בעיקר להצעות לפיתוח יכולות נוספות, לדוגמה: "היו כמה מקרים שבהם היה מועיל ביותר אילו התעמקת בפרטים ועזרת להניע את התחום קדימה." נשים קיבלו משוב דומה, אבל במקרה שלהן הוא כלל גם ביקורת אישית כמו "שמרי על טון הדיבור שלך" או "הפסיקי להיות שיפוטית כל כך." לדוגמה: "את יכולה להיראות תוקפנית לפעמים. אני יודע שאינך מתכוונת לכך, אבל את צריכה לשים לב לטון שלך."
המילה "תוקפנית" לבדה הייתה בשימוש 17 פעמים לתיאורן של 13 נשים שונות, אבל היא מעולם לא הופיעה בדוחות של הגברים. למעשה, סוג זה של ביקורת אישיותית, שנעדר מהדוחות של הגברים, הופיע ב-71 מתוך 91 דוחות ביקורתיים שקיבלו הנשים.
הדילמה: רכה או תוקפנית?
הממצאים הללו, אף שמדובר במדגם קטן, מדגימים תופעה מתועדת היטב שחוות נשים עובדות: המלכוד. מדובר בכך שאם אישה "נחמדה" מדי בעבודה או משתמשת בקולות שתואמים לסטריאוטיפים נשיים, היא תיתפס כרכה מדי ולא יתייחסו אליה ברצינות. מצד שני, אם האישה אסרטיבית מדי היא תיראה ככלבתא ונוקשה.
זהו מצב משתק, ועל פי השמועות זה מה שהביא לפיטוריה הפתאומיים של העורכת הראשית של הניו יורק טיימס, ג'יל אברמסון, מוקדם יותר השנה. גם אם הסיבה לפיטורים הייתה אחרת, מילות הביקורת "תוקפנית" ו"נוקשה" שימשו פעמים רבות לתיאור סגנון הניהול שלה, אך לא את סגנון הניהול של מחליפה מהמין הגברי.
לרוע המזל אין פיתרון קל למצב המתסכל הזה. סניידר גילתה שאפילו מנהלות נשים ביקרו את האישיות של הנשים ולא את זו של הגברים, מה שמרמז על כך שהתפיסות והנטיות הללו נטועות עמוק ואולי באופן בלתי מודע באופן שבו אנו רואים נשים בעבודה. הצעד הראשון הוא לשאול את עצמנו מדוע אנו משתמשים במילים מסוימות כדי לתאר נשים בעבודה ולא משתמשים בהן לתיאור גברים.
