נער כבן 18 שהועסק על ידי מסעדת סנדויצ'ים בירושלים נכנס לעימות עם אחראי המשמרת. בלהט הוויכוח, האחראי חבט בו במקל ונגח בו בפניו, בחוזקה עצומה. הנער, שהועסק כשליח, הובהל לבית החולים בעיר בעקבות הפגיעה שספג.
הנער הגיש תביעת פיצויים לבית משפט השלום כנגד מנהל המשמרת שתקף אותו וכן כנגד מנהל המסעדה. לטענת הנער, מנהל המסעדה אשם אף הוא בכך שלא מנע מתקרית זו להתרחש ושלא קם להגנתו ולא הגיש לו סיוע הולם. לטענת הנער מנהל המסעדה היה מודע לכך שאחראי המשמרת הוא אדם אלים ובכל זאת אפשר לו לעבוד ובכך אפשר לתקרית זו להתרחש.
מצד הנתבעים הוצגו כאמור טענות שונות לגמרי. אחראי המשמרת טען כי הנער הוא זה שתקף אותו ולא להיפך וכי הפציעה בפניו היא כתוצאה מהתפרעות של העובד. הנהלת המסעדה טענה כי היא איננה אחראית היות שהיא לא יכולה לצפות לאירוע ספונטני מסוג זה ולכן איננה יכולה למנוע תקרית מסוג זה.
האירוע עצמו תועד במצלמת אבטחה שמוצבת במקום אולם הנהלת המסעדה סירבה למסור את התיעוד.
בית משפט השלום בירושלים העדיף את גרסת התובע. השופטת יעל ייטב פסקה שאין מדובר במקרה של תגרה הדדית כפי שניסה לטעון אחראי המשמרת היות שמצבם הפיזי של המעורבים מראה שלא כך פני הדברים. אחראי המשמרת יצא ללא פגם ואילו התובע יצא עם פגיעות של ממש כשהוא מובהל לבית חולים ולכן לא ניתן לטעון לתגרה הדדית. השופטת אף התייחסה לעובדה שהנהלת המסעדה מסרבת להציג את סרטון האבטחה כהוכחה נוספת לכך שעדות הנתבעים איננה אמינה.
בפסק הדין ציינה השופטת כי גם אם העובד הוא זה שתקף את אחראי המשמרת וחייו של האחראי היו נתונים בסכנה והוא נאלץ להתגונן, תגובתו החזקה והאלימה במיוחד (חבטות במקל ונגיחה) היא איננה מידתית או פרופורציונאלית.
באשר להנהלת המסעדה, השופטת פסקה כי זו הייתה אדישה למתרחש והיא התרשלה בחובתה לדאוג לעובד למקום עבודה בטוח. כמו כן, לאחר התקרית ההנהלה לא עשתה שום מאמץ כדי למנוע ממקרים מסוג זה להתרחש שוב. ההנהלה לא ערכה תחקיר ממצה ולא הסיקה מסקנות על מנת להפוך את מקום העבודה למקום בטוח יותר ונטול אלימות בעתיד – למען יתר העובדים.
משלא ננקטו אמצעים למניעת התקיפה המסעדה הפרה למעשה את החובה המוטלת עליה והתרשלה כלפי התובע. אך היות שמי שפגע באופן ישיר בעובד הוא אחראי המשמרת, אשר נגדו הוגש כתב תביעה באופן אישי, בית המשפט פסק כי יש לחלק את האשמה בין הנתבעים כך שהמסעדה תישא ב-70% מהאחריות ואחראי המשמרת יישא ביתר 30% האחוזים.
בית המשפט קבע כי על אף שלא נגרמה לעובד נכות תפקודית, הוא זכאי לפיצוי על נזק בלתי ממוני בשל ההשפלה הכרוכה במעשה התקיפה. משכך המסעדה ומנהל המשמרת יפצו את התובע ב-40,000 ש"ח (לפי החלוקה שנקבעה) בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
מסקנה ברורה העולה מפסיקה זו הינה שמקום העבודה אחראי לשמור על העובדים שלו מפני אלימות בכל צורה שהיא. הנהלת החברה חייבת לדאוג לכך שעובדיה ירגישו בטוחים ומוגנים ושלא יהיו חשופים לכל מקרה של אלימות בזמן העבודה או מתוקף העבודה. העסקת עובד שנחשב "אלים" או "תוקפני" כמו אחראי המשמרת במקרה זה, יש בה כדי להטיל אחריות למעשיו על ההנהלה. אך מה שבעיקר בולט בפסק הדין הוא הדרישה של החוק שמעסיק יפעל עד כמה שניתן למנוע מקרים של אלימות באמצעות: חינוך, הסברה, נהלים וענישה… היות שהנהלת המסעדה לא עמדה בציפיות אלה לפני התקרית וגם לא לאחריה, בית הדין הטיל את מירב האשמה על ההנהלה ורק את יתרת האשמה על התוקף עצמו.
לסקירה רחבה יותר של תחום דיני העבודה וחובות המעסיק כלפי עובדיו ניתן יהיה לקבל במסגרת כנס דיני עבודה אשר ייערך בחודש הבא:
לכנס דיני עבודה – לחץ כאן!
