אדם שעבד בבית מרקחת בתור סייע ראשי במשך כמעט חמש שנים, תבע את המעסיקה שלו, בית מרקחת "אגריפס" השייך לרשת מכבי פארם – בגין הוצאת לשון הרע. לאחר דיון בתלונה לגופה, נדחה התביעה על הסף.
במהלך עבודתו של התובע, חשדה המעסיקה (הנתבעת) שהעובד פועל שלא על פי תקנון החברה ואף יחסה לו "גניבה" של מוצר אותו ניפק התובע ללקוחות שאינם חברי קופת החולים. התובע טוען כי ביקש מהנתבעת להוכיח את חשדותיה באמצעות בירור, אך זה לא נעשה מעולם.
התובע פנה לבית משפט והגיש תביעת הוצאת לשון הרע, שלדבריו אף הובילו לפיטוריו. לטענתו, המעסיקה פגעה בשמו הטוב והוא לא הצליח למצוא עבודה בענף הרוקחות. התביעה אומנם הוגשה בבית משפט השלום בירושלים, אולם היא הועברה לבית הדין לעבודה בבירה ושם היא נידונה.
הנתבעת טענה להגנתה, כי התובע לא הוכיח כדין הוצאת לשון הרע (בצורת מסמכים שהיא הפיצה לכאורה וכיו"ב). לטענתה, הדברים שנאמרו על העובד לא היו בגדר הוצאת לשון הרע, היות והדברים נאמרו בתום לב במסגרת חוות דעת מקצועית על העובד. הנתבעת אף הציגה לראיה סיכום שיחת מנהל שהתקיימה עם העובד, בה מנהל בית המרקחת שטח בפניו את הטענות המיוחסות לו והעובד טען לחפותו. בסיום השיחה נקבע כי תיערך בקרה בעוד כחודש לוודא שהעובד פועל על פי תקנון החברה.
השופט, סגן נשיא בית הדין לעבודה בירושלים אייל אברהמי, דחה את התביעה ופסק כי המסמכים הרשמיים והטענות שהועלו כנגד התובע, הינם בגדר "תלונה" ולא "לשון הרע", וכי דברים אלו חוסים תחת ההגנה הקבועה בחוק לשון הרע בסעיף (8)15, היות ומי שקיבל את המידע והמסמכים היה הממונה על העובד מכוח חוזה העסקה.
השופט הדגיש כי חרף העובדה שהדברים שנאמרו והועלו על הכתב כנגד התובע הם בגדר לשון הרע, הרי שאין מדובר ב"פרסום אסור של לשון הרע".
