האם יש כאלה שנולדים מנהיגים והאחרים נועדו פשוט לציית להם? אולי כושר הנהגה הוא משהו שכל אחד יכול לפתח? ד"ר רונלד א. ריגיו, מומחה לפסיכולוגיה ארגונית, כתב על מיתוסים ואמתות על כישורי מנהיגות באתר Psychology Today.
מיתוס ראשון: מנהיגים נולדים, לא נוצרים.
מחקרים שהתבססו על תאומים זהים הסיקו שאיכויות מנהיגות מורכבות משליש אחד מולד ומשני שלישים שהם תוצר של טיפוח. לכן טיפוח חשוב יותר מטבע ומנהיגים נוצרים יותר מאשר נולדים כאלה. הדבר חשוב מאוד למקום העבודה. תוכניות לפיתוח הנהגה הן השקעה טובה עבור חברות ויחידים. מי שרוצה להתקדם באמצעות טיפוח יכולות ההנהגה שלו או שלה, צריך או צריכה להצטרף לתוכניות כאלה. אם אתם בעמדת מקבלי החלטות בחברה שלכם, השקיעו בפיתוח תוכניות מנהיגות לעובדים שלכם ועודדו את הקולגות שלכם לעשות זאת.
מיתוס שני: מנהיגים מנהיגים, כפיפים מצייתים.
מנהיגים וכפיפים אינם שני דברים שונים לחלוטין. מנהיגים וכפיפים צריכים לעבוד יחד למען מטרה משותפת. אף אחד אינו מנהיג ללא ההסכמה של הכפיפים. במקרים מסוימים "כפיפים" עובדים יחד כמנהיגים-שותפים, כלומר מתפקדים בדמוקרטיה או קונצנזוס על מנת להגיע אל יעדים משותפים. כישורים כמו תקשורת טובה וקבלת אחריות חשובים הן למי שנמצא בעמדת הנהגה והן למי שנמצא בעמדת כפיף.
מיתוס שלישי: מנהיגים ומנהלים זקוקים למערכי כישורים שונים.
גם זאת טעות. על פי תיאוריה אחת, מנהיגים הם חדשנים ואילו מנהלים טובים בפיקוח על משימות שגרתיות. זה אולי היה נכון בעבר, אבל בסביבת העבודה של היום מנהיגים מצליחים ומנהלים מצליחים משתמשים באותו מערך כישורים. גם אלה וגם אלה קובעים את הכיוון ואת הטון במקום העבודה, שומרים על מיקוד הצוות במטרה המשותפת, ומשמשים כדגם לחיקוי עבור יתר אנשי הקבוצה. חייבים להיות להם כישורי תקשורת וכישורים בינאישיים מצוינים על מנת שיוכלו להחזיק את כולם על המסלול וכדי לפתור כל בעיה שעלולה לצוץ. מנהיגים ומנהלים צריכים להיות מונעים.
מזהים עובד שרוצה להיות מנהיג בארגון אך אינכם בטוחים שיש לו את הכישורים הדרושים לכך? צריך לזכור שניתן ללמוד להנהיג, וכי חלק מהכישורים שיש לו כעובד או כעובדת ימשיכו להיות נחוצים גם עם הקידום כלפי מעלה.