פייסבוק
העובדת, שהועסקה בתור גרפיקאית במפעל לייצור תכשיטים, ניהלה תכתובת עם חברה באמצעות הרשת החברתית פייסבוק. בנם של מנהלי המפעל הגיע למפעל באחד הימים וראה את ההתכתבות על צג המחשב, ובה חומר שפוגע בהוריו. הבן מיהר להדפיס את ההתכתבות בין העובדת לבין חברתה (שגם היא עבדה באותו מפעל למשך כמה חודשים) והציג בפני הוריו ראיות לכך שהעובדת "יורקת לבאר שממנה היא שותה". התכתובת בין העובדת לבין חברתה כללו תכנים פוגעניים בחברה ובמנהליה.
ביום שלמחרת, מנהל המפעל זימן את העובדת לשיחה ובה הוא הטיח בפניה דברים קשים, תוך שהוא חושף את תכני ההתכתבות בין העובדת לבין חברתה. המנהל אף לקח מהעובדת את הטלפון הסלולארי שלה על מנת לבדוק האם הוא מכיל תמונות של מוצרי המפעל. לסיום, המנהל הורה לעובדת לעזוב את המפעל מידית כשהוא משאיר ברשותו את הטלפון הסלולארי שלה. בהמשך קיבלה העובדת מכתב פיטורים.
העובדת עזבה את המפעל והגישה מיד תלונה במשטרה על גניבת הנייד. למחרת שבה למפעל בליווי בן זוגה וחברה, כשהיא מלווה שוטר שחייב את המנהל להשיב לה את הטלפון האישי שלה. בנוסף על לקיחת הטלפון האישי מידיה, מנהלת המפעל אף פרסמה בעמוד הפייסבוק האישי שלה קטעים מפורטים נרחבים מתוך ההתכתבות האישית של העובדת עם חברתה.
זמן קצר לפני כן, העובדת התפטרה היות שהמנהלת ביקשה ממנה לבצע משימות אלה ואחרות שהיא סירבה לבצע עד שלא תקבל העלאת שכר. העובדת התפטרה ברוגז אך חזרה בה מהתפטרותה.
התפטרה או פוטרה שלא כדין?
העובדת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה לפיטורים שלא כדין. לטענתה הפיטורים נעשו שלא כדין מאחר שהייתה כאן חדירה למרחב האישי ופגיעה בפרטיות. מנהלי המפעל טענו מנגד כי העובדת התפטרה מרצונה והכחישו את העובדה שהיא חזרה בה.
שופט בין הדין לעבודה, דורי ספיבק, התרשם כי העובדת הודיעה על כוונתה להתפטר מתוך רוגז בעיצומה של מריבה. אשר על כן, לא ניתן לראות בהודעת התפטרות, שנמסרה מתוך סערת רגשות, כהודעת התפטרות רשמית – אם העובדת חוזרת בה. היות שכך, הרי שמדובר בפיטורים ולא בהתפטרות.
בית הדין לעבודה קיבל את טענתה של העובדת בדבר פגיעה בפרטיותה בתהליך פיטורים שלא כדין. נקבע כי הנתבעים פגעו בפרטיותה על ידי כך שחדרו לעמוד הפייסבוק הפרטי שלה, עיינו בהתכתבות בינה לבין חברתה ואף הפיצו חלקים ממנו.
מדברי השופט ספיבק עולה כי ברגע שנחשפה ההתכתבות הפרטית בין העובדת לחברתה על צג המחשב, היה על בנו של המנהל לסגור את העמוד מיד או לכל הפחות להפסיק לעיין בו. מדברי השופט עולה כי לא הייתה כל הצדקה ל"חיטוט" בחומר הפרטי של העובדת ובוודאי שבנו של המנהל לא היה רשאי להדפיס את החומרים ולהעביר לידי המנהלים כדי שאלה ימשיכו לעשות שימוש בתוכן פרטי זה.
זהו מקרה קלאסי לקיום שימוע לפני פיטורים
השופט ספיבק קיבל את טענתה של העובדת, לפיה הפיטורים נעשו שלא כדין היות שלא התקיים הליך שימוע. מפסק הדין עולה כי זהו מקרה מובהק שבו חובה לקיים שימוע מסודר, על מנת לאפשר לעובדת הזדמנות להגיב על ההאשמות הקשות נגדה.
בית הדין לעבודה פסק כאמור לטובת העובדת וחייב את המעסיקים לפצותה בסך של 48,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה וכן פגיעה בפרטיות. כמו כן, הנתבעים חויבו לשלם הוצאות משפט בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.
יום העיון בנושא סיום יחסי עובד מעביד ידון בסוגיות השונות הנוגעות לפיטורי עובדים. לחצו כאן לפרטים והרשמה
