דו"ח שפרסמה אוניברסיטת שיקאגו מגלה כי יותר ויותר עובדים עוברים לעבוד במשרה חלקית. על פי נתוני הסקר, מרבית העובדים מעדיפים לעבוד במשרה מלאה אך מתקשים למצוא כזו. המדובר ב-9.2 מליון עובדים שמספרם הולך ועולה מידי שנה. בשנת 1981 רק 1.5 מיליון עובדים עבדו פחות מ-35 שעות עבודה בשבוע, לאחר עשור גדל המספר ל-2.3 מליון עובדים ואילו היום הוא עומד על 9.2 מיליון. על פי הנתונים, מידת הפגיעות לשינויים במשק של קבוצת עובדים זו היא הגבוהה ביותר ורבים מהם אינם נהנים מהטבות אותם מקבלים העובדים הקבועים בארגון.
הסקר מצביע על הפערים ההולכים וגדלים בין עובדים במשרה מלאה לבין עובדים במשרה חלקית. מתברר כי שעות העבודה של בעלי הקביעות הולכות וגדלות בעוד שלבעלי המשרות החלקיות מקצצים בשעות העבודה. כלכלנים רבים סבורים כי צמצום העובדים במשרה מלאה, פוגע בצמיחה הכלכלית בארצות הברית אך לא רק בה. מנגד יש הרואים במעבר למשרה חלקית אמצעי נוסף לגיוס עובדים ולהוצאת רבים ממעגל האבטלה.
[adrotate banner="27"] המומחים לניהול וליחסי עבודה בוחנים את הסוגיה הזו מזווית שונה. מנקודת הראות של העוסקים בניהול משאבי אנוש האפשרות לגיוס עובדים למשרה חלקית פועלת דווקא לטובת הארגון. היא מאפשרת גיוס עובדים למשרות שמלכתחילה אינן דורשות היקף משרה מלא, כאשר החלופה של איוש המשרה בעובד במשרה מלאה פירושה בזבוז. היא מאפשרת גיוס מומחים לצורך ביצוע מטלות יעודיות ללא הצורך לעסוק בנושאים שוליים. היא גם מאפשרת גיוס עובדים שבשל נסיבות חיצוניות אינן יכולים בנקודת זמן מסוימת להשתלב בעבודה במשרה מלאה, כמו נשים שסיימו את חופשת הלידה הרשמית ומעוניינות להישאר עוד חודשים אחדים בבית ובד בבד לחזור ולהשתלב בשוק העבודה.
סטודנטים לתארים מתקדמים הם קבוצה אחרת של אוכלוסיה שהיקף משרה חלקי משרת בעת ובעונה אחת את הצרכים שלהם ואת צרכי הארגון. כמו כן גם גמלאים, שגם להם עניין בעבודה בהיקף משרה חלקי. על העוסקים בניהול משאבי אנוש לראות את היתרונות הגלומות לארגון בגיוס עובדים למשרה חלקית ואת האפשרות להפיק את המרב מחלופה זו.
