להגזים או לא להגזים היא השאלה, שלא לאמור לעגל פינות או לשקר ממש. בשאלה הזו נתקלים מאות מועמדים דקות אחדות לפני שהם נכנסים לראיון העבודה אצל מנהל משאבי האנוש בארגון. רבים מהם גם טורחים לגשת למכוני מיון שיכינו אותם לתהליך הקבלה במכון המיון אליו הם נשלחו על ידי המעסיק.
צוות חוקרים בארצות הברית בדק את השאלה הזו והגיע למסקנה ברורה- האמת היא המדיניות היעילה ביותר. צוות החוקרים כלל בין השאר את כריס רייט, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סאן פרנסיסקו ואת טוד מנסון, מאוניברסיטת אינדיאנה. החוקרים חילקו לשתי קבוצות אוכלוסייה בת 200 איש שהתמודדה על התפקיד של רכזים לתחבורה הציבורית. בין השאר כלל תהליך המיון את בדיקת המיומנויות החברתיות שלהם כמו גישה ללקוחות, יכולת לתת שירות ויכולת לדאוג לבטיחות הנוסעים תוך הקפדה על נהלי הבטיחות.
לקבוצה הראשונה נאמר כי מדובר במבחנים מתוחכמים המסוגלים לאתר את אלו שאינם דוברי אמת ולקבוצה השנייה לא נאמר דבר. הקבוצה הראשונה הקפידה לתת תשובות כנות והתוצאות הסופיות של המבחנים שלהם היו נמוכות יותר מאשר של הקבוצה השנייה. בין השאר כללו השאלונים שאלות שנועדו לבחון את כנות הנבחן כמו: "אני אף פעם לא סובל מכאבי ראש" או "אני אף פעם לא מתרגז", כאשר ברור שאלו המשיבים ב "נכון" על שאלות אלו אינם דוברי אמת. בסופו של יום העדיפו המראיינים לבחור לתפקידים המוצעים, דווקא את אלו שסך כל הניקוד שלהם היה נמוך מאלו של הקבוצה השנייה.
ההיגיון בבחירה היה קודם כל שמדובר בקבוצה של דוברי אמת ותכונה זו תלווה אותם גם במהלך העבודה. בנוסף לכך, ניתן היה להתייחס ברצינות לתוצאות המבחנים של הקבוצה הראשונה ומתוכה לבחור את המועמדים הטובים ביותר. המסקנה החד משמעית היא כי הגינות משפרת באופן ניכר את הסיכוי לעבור בהצלחה את מבחני המיון וגם להצליח מאוחר יותר בתפקיד.
