הארגון מתקשר בטלפתיה

מרום מור, אשף במה מילדות, הפך שם דבר בתחום מופעי הטלפתיה בארץ בעקבות סדרת מופעי טלפתיה, בידור והרצאות מקצועיות בסדר גודל שטרם נראה בארץ. לאחר שבנה לעצמו שם של אמן במה ייחודי המביא עמו משהו חדש לעולם הטלפתיה בארץ ובעולם(!), החל מור להתמקצע בנישה ייחודית של מופעי בידור, אירועי גיבוש והרצאות ייחודיות לארגונים ולוועדי עובדים.

בריאיון בלעדי לאתר HRus מסביר מרום את סוד ההצלחה שלו, מה מניע אותו להצליח, מה מייחד אותו והכי חשוב – איך הוא יכול לתרום לארגון ובפרט למנהלים המובילים את המשק.

מה זה אומר להיות אמן טלפתיה ואיך משתלב תחום זה בארגון המודרני והתעשייתי של ימינו?

מרום מור: "אני אמן טלפתיה מגיל 12. כך התחלתי את דרכי ומשם צמחתי עם התחום הייחודי הזה. אני עמדתי עם הגב לקהל ועם כיסוי עיניים וגיליתי לאנשים את המסרים הכי סמויים כגון: מספרי תעודת זהות, שמות, צבעים וכיו"ב", כיום המופע התפתח והפך לשם דבר בישראל ובעולם וכולל בין השאר: טכניקות מעולם הסוגסטייה פרא-פסיכולוגיה, אינטואיציה, זיכרון פנומנלי, השפעה על תת מודע, ה-NLP  ועוד, השפעה על הקהל ועל הבחירה שלהם כגון: מרום משפיע על אדם אשר שוכח את שמו, גורם לאדם להרגיש שרגליו על קרקע לא יציבה (איבוד שיווי משקל), כן השפעה על הקהל כולו בבחירה פה אחד וכל זאת ועוד מרום מוכיח במופע.

המטרה שלי היא לגרום לקהל להאמין בבלתי יאמן. אני גורם לאדם להרגיש תחושות שהוא לא הרגיש קודם או להרגיש אותן בעוצמות שהוא לא ידע שקיימות. מה שאני מביא איתי לארגון כאמן טלפתיה זה העצמה אישית והעצמה קבוצתית. במסגרת המופע שלי, אנשים עושים דברים שהם לא חשבו שהם יכולים לעשות.

אתה יכול להציג דוגמה להעצמת עובדים כחלק מהמופע שלך?

מרום מור: בוודאי. לא מזמן הופעתי באירוע לכבוד יום האישה של ביטוח לאומי מרחב צפון. באירוע השתתפו כ-300 נשים. נכחו בקהל מספר אנשי סגל בכירים, בניהם איש גדול, שלפתי מהקהל 4 נשים ושאלתי אם הן מסוגלות להרים אותו בעזרת אצבע? אף אחת לא חשבה שזה אפשרי אבל הראיתי להן שהן כן מסוגלות לעשות את זה והן הניפו אותו ללא מאמץ באוויר. היה לזה אימפקט אדיר בהיבט של גיבוש, עבודת צוות ובעיקר של העצמה אישית. אני מראה לאנשים שהם יכולים לעשות את הלא יאומן.

את הדוגמה הזו אפשר להשליך לעוד מישורים ובין היתר מישורים מקצועיים. אדם שלא חושב שהוא מסוגל אפילו לא ינסה אבל כשמראים לו שיש לו יותר יכולות ממה שהוא נותן לעצמו קרדיט – הוא ינסה יותר ויצליח יותר! איזה מנהל לא היה רוצה שהעובדים שלו יכירו בכוח וביכולות שלהם?

ועוד שלל אפקטים הגורמים לגיבוש של העובדים בארגון והעצמה.

לא כולם מאמינים בטלפתיה או לוקחים אותה ברצינות. איך היית משכנע אדם רציונלי, קרייריסט רציני, לקחת חלק במופע או בהרצאה שלך?

אנחנו חיים בעולם שבו כולם עושים מניפולציות. אפילו לכתוב לעמית במייל כי אליו לענות ללקוח זו מניפולציה. אני יוצר מניפולציה מתוחכמת שגורמת לאנשים להאמין בבלתי אפשרי.

במופע שלי אני יכול לתת קטע או שניים שיגרמו לקהל לחשוב וואו, הצלחנו! אנחנו גדולים! אני לא רק בא להראות להם כמה אני גדול ומוכשר אלא לאן הם יכולים להגיע. זה מה שיוצר את ההתלהבות ואת השיח בקרב העובדים שמשתתפים באירוע.

אז איך מגיעים לארגונים שמובילים את המשק, למנהלים שעליהם אנחנו קוראים בגלובס, עם מופע טלפתיה?

כפי שציינתי, אני לא קוסם אלא אמן טלפתיה שנותן מופע בעל ערך מוסף לארגון עצמו ומבחינתי זה הקסם האמיתי. המוטו שלי הוא להגיע לאנשים הרציניים ביותר, השכלתניים, האנליטיים והשאפתניים ולגרום להם להאמין בבלתי יאומן. האפקטים שלי כאמן טלפתיה הם לא שונים בהרבה מאמנים כמוני בארץ ובחו"ל, מה שמייחד אותי זה ההגשה ויצירת התוכן הייחודית לי שמותאמת לקהל הארגוני. אני פונה למגזר עסקי ומתאים את עצמי לרמה הגבוהה, לשיח האינטלגנטי / אינטלקטואלי, המגזר העסקי מדבר בשפה שונה משאר הקהלים וצריך לשלוט בה ולנווט אותה. זה המינימום שאני דורש מעצמי.

אני קורא הרבה, מתעניין מאוד בפוליטקה, בכלכלה. מאוד קשוב להתרחשויות במגזר העסקי. אני לומד הרבה ממנהלים במשק כמו רמי לוי ויצחק תשובה. אלא גיבורים שעשו את הלא יאומן. הם הצליחו מכלום. אני מקבל השראה מהם ובמקביל אני מאמין שאני גם יכול לעורר בצד השני השראה. אני עצמי אדם שבנה את עצמו, כבר מגיל צעיר והצליח למרות שהוא הלך כנגד הזרם.

אני מגיע ממשפחה שבה עבדו ועובדים בארגונים נורמטיבים בעיקר במערכת הבריאות והרפואה, סבא שלי היה ממקימי בית החולים הפסיכאטרי שער מנשה, כך שסביבה זו כנראה השפיעה אלי לבחור בכיוון הפסיכולוגי. תמיד שיכנעו אותי לבחור כיוון יותר 'פרקטי' אבל אני האמנתי בטלפתיה והייתי בטוח שאני הולך להצליח בתחום. לא היה לי ספק. עבדתי קשה, למדתי, אני עדיין לומד והצלחתי. אני מביא איתי את התובנות ואת הביטחון והאמונה שאפשר להצליח וזה מעורר השראה.

אחרי כל כך הרבה שנים בתחום אני בטוחה שכבר אין לך פחד קהל אך בכל זאת, לעמוד מול מנהלים מובילים במשק זה לא קצת מלחיץ?

אני רואה בזה שליחות. כילד הייתי שובב ותמיד הלכתי נגד מסגרות ונגד הזרם. עד היום, כל מופע שלי חייב להיות מיוחד וייחודי. אני כזה שלוקח כל דבר ברצינות ומשקיע עד הסוף. לא עושה לעצמי הנחות. כיום ההורים שלי מורידים בפני את הכובע. אומרים לי "אתה עושה את הלא יאומן". איש לא האמין שאצליח להתפרנס מזה אבל אני מתפרנס מזה יפה. היום אני בונה תוכניות העצמה לילדים עבור גופים העובדים עם משרד החינוך ומרצה לצוותי חינוך. זה שליחות מבחינתי להעביר לאנשים את המסר שאפשר להצליח. שהכול אפשרי.

אני עובד לבד, בלי יח"צים וחברות שמנהלות אותי. בניתי את עצמי לבד ואני מנהל את עצמי. אני יודע כמה קשה זה לנהל, להרים פרויקטים, להרים הפקות. אני מאמין שאני מצליח כי אני אדם שרעב ללמוד. אני כל הזמן לומד דברים חדשים. לכן המפגש עם המשק, עם העובדים ועם המנהלים בארגון, הוא כל כך חשוב לי. אני נפגש עם אנשים מארגונים שונים, מכל מיני תחומים ומגזרים, ומכל אחד אני לומד. יש לי ידע עצום. המפגש עם הארגון זה  האוניברסיטה שלי.

ומה התרומה הייחודית שלך לארגון בעיקר בתקופה כל כך מאתגרת?

המופע שלי הוא חוויה חד פעמית. הוא מגבש, הוא מרגש, הוא משאיר אימפקט על העובדים. כשארגון נותן לעובד חוויה כל כך עוצמתית ומרגשת, העובד מרגיש מחויב לתת בחזרה.

אני אומר לאנשים שכל מה שקורה היום זה שאני גורם להם להגיד מה שאני רוצה שיגידו או יבחרו. זה מה שהתקשורת והסביבה עושה. אני מראה לאנשים שהבחירה היא לא באמת שלהם. שעושים עליהם מניפולציות. הבחירה של אנשים היא לא באמת אותנטית. יש כאן 'אונס פרסומי'. התהליך שהם עוברים הוא מדהים כי הם מבינים כמה הם חשופים להשפעות מצד אחד ושהם יכולים לקחת אחריות על הבחירות שלהם ולהתנקות משטיפות המוח. זה הופך אותם למשוחררים יותר, יצירתיים יותר. אנשים מקבלים החלטות טובות יותר.