מאת: חני לאופר
מבצע עמוד ענן, במסגרתו נורו מאות רקטות לכיוונה של באר-שבע, היווה, מעבר לקושי הביטחוני ולחרדה ולמתח אותם חוו כל תושבי הדרום, גם אתגר מקצועי בעבורי. המבצע החל כחודש וחצי לאחר כניסתי לתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ביקשתי להקדיש את התקופה הראשונה בתפקיד ללמידה של הארגון, מיפוי יחסי העבודה בו והיכרות מעמיקה עם המערכת. אולם, המצב הביטחוני אילץ אותי לעבור מהר מאוד מעמדה של למידה והתבוננות לפעילות אקטיבית והובלת מדיניות.
ה"אני המאמין" שלי גורס כי עלינו להיות פתוחים וקשובים לצרכי הפרט. צורך זה מתחזק ביתר שאת במצבי חירום. גיבשנו מדיניות לפיה הארגון ינסה לתת מענה תוך גילוי הבנה פרטנית לצרכים השונים של העובדים ולאו דווקא לייצר פתרונות שבלוניים שיותירו בעיות של עובדים רבים ללא מענה ראוי.
עם פרוץ המבצע יצא פיקוד העורף בהודעה על השבתת הלימודים בכל האזורים שנמצאים בתחום של 40 ק"מ מקו האש. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב נכללת כמובן בתחום זה. ההודעה מפיקוד העורף לא התייחסה לקיום עבודה סדירה אלא אך ורק להשבתת הלימודים, אולם מתוך הבנה לחרדות של ציבור העובדים ולאווירה הכללית הקשה שליוותה את פתיחת המבצע בשלב הראשוני, כאשר עוד לא היה ברור מה יהיה היקף הפגיעה בעורף, הוחלט להודיע לעובדים כי ביומיים הראשונים של המבצע הם אינם נדרשים להגיע לעבודה כלל. עם התבהרות המצב, ולאחר קבלת מסרים מעובדים שגילו דאגה לתחזוקת התחומים שבאחריותם ועובדים אחרים שביקשו לשמר מידה מסוימת של שגרה, כמו גם חוסר האפשרות להשבית הפעילות המחקרית באופן גורף – הוחלט להודיע על חזרה לעבודה. כמובן שאפשרנו לעובדים להם ילדים מתחת לגיל 14 להישאר בבית עם הילדים.
היה לי חשוב לשמר ערוצי תקשורת זמינים ובלתי אמצעיים עם כלל העובדים, למרות גודל הארגון ומספר העובדים הגבוה. ביקשתי לשלוח הודעה לעובדים, במסגרתה מסרתי את פרטי הקשר האישיים שלי וביקשתי מהעובדים שלא להסס ולפנות אלי ישירות בכל נושא או בעיה בהם נתקלו. למרות עומסי העבודה הכבדים, היה לי חשוב לענות באופן אישי לכל הפניות ולדאוג שיינתן להן מענה הולם ומהיר. כך למשל, עובדים שאינם הורים לילדים מתחת לגיל 14, אך פנו באופן פרטני בבקשה שלא להגיע בשל חרדה וחשש, זכו למענה חיובי.
גישת הטיפול הפרטני נשמרה גם בכל הנוגע לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, מגויסים בצו שמונה ועובדים שנפגעו באופן אישי מאירועי המבצע. איתרע מזלם של שלושה מעובדי הארגון לחוות את נזקי המבצע מקרוב, בין אם בנזק לרכוש ובין אם כנפגעי חרדה. דאגתי, יחד עם אנשי מחלקתי, לטיפול פרטני בעובדים אלו, כולל ביקור בית, שליחת שי מיוחד וכן ליווי צמוד מול הרשויות בכל הנודע לטיפול המגיע להם. עובדים שגויסו בצו שמונה, או בני-זוג של עובדים שגויסו, קיבלו לקראת שבת שי מן הארגון להביע את הערכתנו והוקרתנו כלפי חיילי המילואים ובני משפחותיהם.
עם המעבר לשגרת חירום, כינסה הנשיאה מדי בוקר את פורום מטה החירום בו ישבו נציגי ההנהלה הבכירה: נשיאה, רקטור, מנכ"ל האוניברסיטה ונציגי ועדי העובדים. מדי יום גיבש הפורום את מדיניות האוניברסיטה ליום המחרת, על בסיס ההנחיות שהתקבלו מפיקוד העורף. שמחתי לגלות ערוצי עבודה משותפים והירתמות של כל הצדדים המעורבים בניהול והובלת הארגון. אני מאמינה כי האווירה החיובית וההירתמות המשותפת של כל הצדדים בחירום, יהוו מודל לדפוסי העבודה הרצויים גם בשגרה.
עם סיום המבצע, החלטנו על מדיניות מקלה לגבי היעדרות העובדים. הודענו כי עובדים שנעדרו מעבודתם במהלך המבצע, אף אם אינם הורים לילדים מתחת לגיל 14, ימי ההיעדרות לא יופחתו משכר עבודתם החודשי או ממניין ימי החופש שלהם. כמו כן, בקשנו להביע את הערכתנו הרבה ולשלוח מסר חיובי ומחזק לציבור רחב של עובדים שהגיעו לעבודה במהלך המבצע. עובדים אילו ראויים להערכה רבה, לכן הוחלט לתגמל כל עובד שהגיע בימי המלחמה לקמפוס בשלושה ימי חופש אותם יוכל לנצל בזמנים שקטים ושלווים יותר.
התנהלות זאת של גילוי רגישות מקסימאלית למצוקות ולבעיות הייחודיות שעורר מצב החירום אפשרה התמודדות מיטבית עם האתגרים שהציב מבצע עמוד ענן מבחינת ניהול משאבי אנוש. החוויה והתחושות החיוביות של העובדים כלפי הנהלת הארגון, בשל המדיניות המוצלחת שננקטה, תניב פרי גם בהתנהלות היומיומית בשגרה בארגון.
ובנימה אישית, כפי שציינתי בפתיח, מבצע "עמוד ענן" תפס אותי במהלכו של תהליך הכניסה לתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב. בשעות משבר, בשעות מתח ומלחמה ניתנת הזדמנות נדירה להכיר את הארגון מזווית טיפה שונה. שמחתי לגלות אנשים בעלי מחויבות ארגונית גבוהה מאוד. מנהלים אחראים, שלא איבדו את קור הרוח גם לא תחת מטר הטילים שנורו עלינו וידעו לקבל החלטות לא פשוטות בזמנים קשים.
אנשי אגף משאבי אנוש, עליהם אני ממונה, ידעו לתת מענה מקצועי מהיר ורגיש לכל הפניות. הנהלת הארגון פעלה בשיתוף פעולה מלא עם נציגי הוועדים תוך הבנה ברורה שמשימתנו המשותפת והיחידה היא הדאגה לשלומם וביטחונם של עובדיו. מבצע עמוד ענן גזל ממני את 100 ימי החסד המגיעים למנהל בכניסה לתפקיד חדש, אבל בזכותו נחשפתי לצדדים היפים של הארגון בו אני עובדת.
מאחלת לכולנו שהשקט ששורר עכשיו יקבל פה "קביעות".
* הכותבת הנה סמנכ"ל משאבי אנוש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב