המנהל המתערב- מטרד או הכרח?

מנהלים ובכלל זה מנהלי משאבי אנוש נוטים לשבת במשרד. הם יוצאים ממנו לישיבות בארגון עצמו או מחוצה לו ורק מעטים נוהגים לעזוב אותו וללא תאום מראש, על מנת לבקר את העובדים במחלקות האחרות.

יזמים שהקימו חברות ענק בארצות הברית, מספרים כי הם מקדישים כמה ימים בחודש לביקורים מעין אלו. אחדים מהם גם אינם מהססים להפשיל שרוולים ולעבוד שעות אחדות במחלקות השונות, גם אלו הנתפשות כיוקרתיות פחות כמו מחלקת שילוח הדואר והחבילות. שיחות בלתי אמצעיות עם העובדים הם כלי עבודה חשוב בעבודתו של מנהל והם מאפשרות לו מגע ישיר עם העובדים מעבר לפגישות הפורמאליות.

ביקורים במחלקות השונות במהלך היום, מאפשרים לעמוד מקרוב על האווירה במחלקות,  על לימוד התרבות הארגונית ועל יחסי העבודה הסמויים השוררים בין העובדים. זה מאפשר אף לרדת לרמת תנאי העבודה הפיסיים ולבדוק האם מערכת מיזוג האוויר עובדת כתיקנה או שמא טרחו העובדים להציב דלי שיספוג את הנזילות מהצנרת שנסתמה. האם השירותים בקומה נקיים או שהעובדים נאלצים לבזבז שעות עבודה יקרות בכיתות רגליים לקומות האחרות? ואיך נראת פינת הקפה שם?

תשובות לשאלות האלו לא ניתן לרוב לקבל בישיבות ההנהלה, גם לא בישיבות עם ראשי המחלקה, הן אינן מצויות בספרי ההדרכה וגם לא בשום השתלמות או הרצאה.
למנהלים האחראים על תחום משאבי האנוש, ביקורים כאלו חשובים שבעתיים. 'המשאב האנושי' שונה בתכלית השינוי ממשאבים אחרים, כמו ההון של החברה. הוא בלתי כמית, הוא דינאמי ובעל רצונות משלו, צרכים משלו ובעיקר רגישויות.

'המשאב האנושי' הוא גם מגוון לאין ערוך, כל אחד מהעובדים הוא 'משאב' בפני עצמו ואין אחד דומה למשנהו. שיחות בלתי אמצעיות עם העובדים וביקורים במחלקות אינם בזבוז זמן, הם אמצעי תקשורת חיוני לקבלת מידע על הארגון והעובדים, ששום אמצעי תקשורת אחר אינו מסוגל לספק.

המסקנה ברורה- בתוך רשימת המטלות העמוסה של מנהל משאבי האנוש, כדאי לשלב ביקורים במחלקות ושיחות בלתי פורמאליות עם העובדים. אלו שיקפידו על כך יגלו ברבות הימים כי לוח המטלות שלהם גם הצטמצם – חלק ניכר מן הבעיות יפתרו בו בעת ולא יגיעו באופן אחר אל שולחנם.