זנב לאריות או ראש לשועלים?

בניהול משאבי אנוש, במיוחד לכאלו בעלות ובעלי ניסיון ובדומה למקצועות אחרים בעלי מאפיינים דומים, לא פעם נדרשים לשאלה הקלישאתית הבאה: מה עדיף, להיות זנב לאריות או ראש לשועלים?

אתם מכירים את זה. סחבתם לראיון העבודה רזומה מכובד על מוטת כתפיכם הדלה, ואפילו התקבלתם. אבל ההתלבטות מתחילה עוד קודם. רגע, מדובר בחברה קטנה, אמנם משגשגת נכון לעכשיו, אבל עדיין מצבת העובדים לא עוברת את ה-100 ואגף משאבי האנוש – אם קיים כזה בכלל – הוא "וואן וומן שואו".

מאידך גיסא, עם כל הכוח, הסמכות והאחריות שמוטלת עליך בחברת היי-טק גדולה, אתה עדיין בורג במערכת משומנת עם דרישות, מחויבויות לאין קץ ושעות נוספות כבדרך קבע.

קחו לדוגמה את חן לנדוי-עיני (35), שרקדה על שתי החתונות בהקשר זה ועשתה את המעבר מאצולת ההיי-טק באפלאיד מטיריאלס ופסגת הסטייל בדלתא טקסטיל, אל חברה אלמונית במונחי המשק הישראלי שנקראת עדין מערכות שתלים דנטליים.

האחרונה מייצרת שתלים המהווים תחליף לשורשי שיניים שנעקרו. הנה עוד סיבה מדוע יתכן ולא שמעתם עליה קודם. היא מעסיקה כ-120 עובדים בלבד ומייצאת כ-70% מתוצרתה ל-44 מדינות.

קטן עלי

התחושה העלולה לסיטואציה מן הסוג הזה, היא של "מה אני עושה כאן", "זה קטן עלי" או "אני חש מבוזבז". אבל לנדוי-עיני משתדלת לראות את חצי הפה המלא, גם אם טיפולי שורש הוא לא הענף הכי סקסי בעולם.

"פה זו חברה קטנה יותר שנמצאת בצמיחה. זה לעבור למשהו קטן וצומח במכפלות אדירות וזה תקן חדש כאן, נוהלי עבודה חדשים שלא היו. הרבה פעמים, כשזה תפקיד חדש, מביאים רפרנטית 'על הדרך' מה שנקרא. בינתיים, אין תחתיי עובדים, ואני צריכה להבין לעומק את תחום החברה שאני עובדת בה. זה לא רק משאבי אנוש אלא גם פיתוח עסקי, מכירות וגם נגיעה לחברות שאנחנו פותחים בחו"ל. זה בפירוש לא להתעסק עם אנשים בלבד.

לא שאלו אותך אם יש לך רקע והבנה ברפואת שיניים בראיון העבודה?

"לא, כיוון שלא הייתה כאן מנהלת משאבי אנוש קודם. היום, למשל, העובדים חגגו כאן את שבועות. זה אולי נשמע לך בקטנה אבל בשביל עובדים שלא עשו בשבילם דברים כאלה – זה משמעותי. יש להם עכשיו מישהי שאפשר להיכנס אליה. הכל פה בגובה העיניים. מרמת המנכ"ל ועד למנקה".

אלו עוד הבדלים את מוצאת בין התפקידים הקודמים שלך בדלתא ובאפלאיד לבין הנוכחי?

"יש תהליכים שעשיתי שם, שפה בחיים לא אעשה. תהליכים גדולים, מסובכים ומורכבים של אלפי אנשים. מצד שני, מישהו מארצות-הברית בנה לי עכשיו תהליך 'משאבי אנושי' כזה. בארגון קטן כל דבר שאני עושה פה זה 'וואו' ולא היה קודם. כל דבר שאתה עושה כאן יש לו המון משמעות והשפעה. אני בוחרת מה חשוב יותר או פחות ואני נותנת את האישורים. באפלאיד הייתי צריכה להעביר את זה בשרשרת אישורים גלובלית".

נשמע ממש שיכרון כוח.

"זה לא שיכרון כוח אבל זו הממלכה הקטנה שלי".

"מולטי טאסקית"

אספקט נוסף שמכתיבה הסיטואציה כדוגמת זו של לנדוי-עיני, הוא הצורך החובתי כמעט להיות ורסטילי בתפקידך ולעשות הרבה יותר מהגדרות הג'וב הצרות. "כרגע אין לנו סמנכ"ל מכירות בישראל", מחדדת לנדוי-עיני. "הקודם סיים לעבוד ואנחנו מחפשים. מי אתה חושב שאחראי על זה עכשיו? אני. לא שאני רוצה לעשות את זה, אבל זה מאפשר לי להשפיע על מקומות שאתה לא יכול להשפיע בחברה
גדולה כי אתה בורג במערכת".

אז בסיכומו של דבר עדיף להיות זנב לאריות או ראש לשועלים?

"זו שאלה שתמיד קיימת. חלק מהתשובות קשורות למצב השוק, חלק להעדפה אישית. בחברה גדולה מסתכלים לך על השעון. כל חברות ההיי-טק דורשות המון שעות וזה תובע מחיר גבוה שלא תמיד יש סיבה לשלם אותו".