הקמפיין התודעתי באשר לזכויות התעסוקה של קשישים ומבוגרים ובחברה הישראלית מסרב לגווע, לפחות כל עוד זה תלוי במשרד לאזרחים ותיקים.
סקר ראשון שפרסם המשרד הממשלתי מצא ש-43% מהאזרחים המוגדרים "ותיקים" בישראל, חוששים שכספי הפנסיה שיקבלו לא יספיקו לכל משך חייהם.
אם לא די בכך, כמעט שליש מתוכם (31.6%) אחוזי דאגה מכך שאינם יודעים כיצד לנהל את חשבון הפנסיה שלהם.
אלא שהממצאים האלו עומדים בסתירה לנתון חשוב אחר, ולפיו כמעט מחצית מהאזרחים הוותיקים שנשאלו לא הביעו דאגות כלכליות. ליוצאי בריה"מ לשעבר פחות דאגות מאשר ליוצאי מדינות אחרות או ילידי ישראל. הסבר אפשרי לכך הוא עניין המנטליות השונה.
עוד עלה מהסקר כי ישנו קשר ישיר בין דאגות למגדר המיני, שכן נשים דואגות יותר מגברים. אזרחים ותיקים רווקים דואגים פחות מאלו הנשואים, בניגוד לתפישה הרווחת. ההסבר לכך הוא מאחר והנשואים חוששים מכך שבעתיד יהיה עליהם לטפל בבן או בבת הזוג.
דואגים מאיבוד קרובים
נתון מעניין אחר נוגע לדירוג הכללי של הנסיבות בעטיין דואגים בני הגיל השלישי. חרף הממצאים הקושרים את הסטטוס הכלכלי לרף החרדה הפרטי, התברר כי דווקא ההיבט הפיננסי הוא הפחות מדאיג מבין כמה היבטים אחרים. לפניו ניצבים המצב הבריאותי, בעיות תפקודיות וביטחון אישי.
הסקר בדק מה הדאגות העיקריות המטרידות את האזרחים הוותיקים ודירג אותן בהתאם למידת הדאגה. הדאגה המובילה בשכיחותה נוגעת לאובדן של אדם קרוב (75% מהנשאלים). מיד אחריה מדורגות שתי דאגות המשויכות לתחום הבריאותי: דאגה מפני קשיים ביכולות השמיעה, הראייה והתנועה, ודאגה מפני הידרדרות בריאותית כללית (73% מהנשאלים). נתון מפתיע הוא מספרם המועט יחסית של הדואגים מאפשרות של מעבר לבית אבות – 32.9%. כמעט מחצית מהנשאלים (45.5%) מודאגים מרמת הפשיעה באזור מגוריהם.
הסקר בוצע בהנחיית פרופ' הווארד ליטווין, ראש מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל. הפרויקט הקיף 550 משיבים בגילאי 65 ומעלה.
קשישים חסרי מנוח: "אף מעסיק לא יודה שהוא מסרב להעסיק בני 45 ומעלה"
