בשנתיים האחרונות מתרחשות בישראל שתי מגמות חברתיות מקבילות, מבורכות על פניו, המצביעות על עלייה במודעות לזכויותיו של הצרכן הפרטי מחד ושל העובד הפשוט מול מעסיקו, מאידך גיסא.
אלא שבעוד ששתי המגמות זוכות לרוח פרצים גבית מצד התקשורת וארגונים חברתיים, מתחת לפני השטח חלק מן המעסיקים עדיין מוצאים דרכים עוקפות חוק כדי להתמודד, למשל, עם האיסור לפטר עובדות בהריון.
דומה שלא משנה כמה פעמים תעלה סוגיית ההריון בעבודה לסדר היום הציבורי, המצב עדיין רחוק מלהיות משביע רצון. העניין עלה השבוע בכנסת, שוב, וגרר התבטאויות שחשפו את המציאות העכשווית של ה"רצוי" וה"מצוי" בשטח.
60% מסך כל המעסיקים שביקשו ממשרד התמ"ת לפטר נשים בהריון, קיבלו אישור חוקי בשל מצבו הכלכלי של המעסיק, 30% הורשו לפטר בגלל מה שהוגדר כתפקוד לקוי של העובדת ורק 4% בשל הסכמת העובדת.
"לצערנו אנו עדיין עדים לכך שהורות מהווה חסם בפני נשים, ובני אדם בכלל, בבואם להגשים את עצמם ולהתפתח מקצועית וכלכלית", אמרה ח"כ אורית זוארץ (קדימה), "כמדינה אנו אחראים לדאוג שכל אדם יוכל לממש את יכולתו המקצועית בלי קשר להיותו הורה. יש אצלנו פרדוקס – אנו מעודדים ללדת ילדים – מספר טיפולי הפוריות בישראל אינו מוגבל, מאידך, לאחר שאנו יולדות, העובדה שהפכנו להורים מתגלה כחסם. בראיונות עבודה שואלים אם יש לנו ילדים, ואפילו אם את מתכוונת להתחתן, זו נקודה שחורה".
"הפרצה בחוק שמאפשרת למעסיק להתנכל לעובדת בהריון משום שאסור לו לפטר אותה, מחייבת שינוי בחקיקה", סבורה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד). את הדברים אמרה במהלך דיון על פיטורי נשים בהריון, בו מסר אגף ההסדרה בתמ"ת נתונים על מספר ההיתרים לפיטורי נשים בהריון ובטיפולי פוריות שניתנו השנה (פרטים בהמשך). "ייתכן שאגיש הצעת חוק כזו עוד במושב הנוכחי בעזרת ארגוני הנשים. חשוב שנשים תהיינה מודעות לזכותן שלא להיות מפוטרות כשהן בהריון או בעת טיפולי פוריות. אפנה לשר התמ"ת בבקשה שמידע כזה יצורף לתלושי המשכרות של נשים".
"ממררים את חייה"
ביוני 2012 אמור להיכנס לתוקפו חוק תגבור האכיפה, שיאפשר הטלת עיצומים על מפרי חוק בהקשר זה, באמצעות ראיות מנהליות. המשמעות: הצבת רף הוכחות נמוך יותר מאלו הנדרשות כיום במשפט פלילי, תוך הליך משמעתי קצר בהרבה. רבקה מקובר, מנהלת אגף ההסדרה בתמ"ת שמסרה את הפרטים הללו, ניסתה לאזן את הדיון והוסיפה ש"נשים כיום יותר מודעות לזכויותיהן. אם לפני 20 שנה הן היו מגיעות מפוחדות, היום הן יודעות לעמוד על שלהן".
אולם מולה עמדה עו"ד מאיר בסוק מארגון נעמ"ת, שטענה בתוקף שהירידה בשיעור הפניות לבקשת היתרים לפיטורי נשים הרות כמוה כאחיזת עיניים. "זוהי ירידה מלאכותית", קבעה, "נכון שיש הפחתה בבקשות אצל מעבידים גדולים, אבל יש מגמת 'הבה נתחכמה לו' – לא מפטרים אבל מרעים את תנאי האישה, וכשהנשים פונות לתמ"ת אומרים להם שלא מטפלים בהרעת תנאים אלא רק אם מדובר בצמצום היקף המשרה או בהורדת שכר. הגיעה אלינו בחורה שעבדה כפקידה במוסך 3 שנים, במשרד הקבלה. המעסיק ביקש היתר לפטרה כשהייתה בהריון. לא אישרו לו, אז הוא העביר אותה לתוך המוסך, ליד הגריז. מנצלים את הפרצה וממררים את חייה, כדי שהיא תתפטר".
60% הורשו לפטר
אגף ההסדרה בתמ"ת דיווח לוועדה כי מבין ההיתרים שניתנו למעסיקים שביקשו לפטר נשים בהריון או נשים במהלך טיפולי פוריות, 60% קיבלו את ההיתר בשל מצב כלכלי קשה של המעסיק, 30% בשל תפקוד לקוי של העובדת, ו-4% בשל הסכמת העובדת. מתוך 212 ההיתרים שניתנו בשל מצב כלכלי קשה, ב-75% מדובר בסגירת עסק וב-15% בצמצום כח אדם. 107 היתרים ניתנו בשל עילת תפקוד לקוי של העובדת, מתוכם 79% בשל אי שביעות רצון מוכחת מהעובדת, עד כדי כך שאם היא תמשיך בעבודתה היא תגרום נזק למעסיק, כשהעניין מגובה באסמכתאות. אם הטענה היא שהעובדת נעדרת מהעבודה, בודקים את סיבת ההיעדרות ומוודאים שאין קשר להריון.
