60% ממקרי התחלואה התעסוקתית אינם מדווחים על-ידי העובדים. כך מעריכים במנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד התמ"ת.
היום (ד') התקיים הכנס הראשון של הרשם למחלות התעסוקתיות, אליו הוזמנו רופאים תעסוקתיים הפועלים במרפאות קופות חולים ובשירותי רפואה תעסוקתית פרטיים.
רשת המחלות התעסוקתיות החל מונהג בישראל רק בשנת 2011. תכליתו אספקת מידע על אודות סוג והיקף המחלות התעסוקתיות בישראל ומאפייניהן, לגורמים האחראיים על תחום בריאות העובדים במדינה. הרשם הוקם במסגרת המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות בבית החולים שיבא, במימון מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד התמ"ת.
בֵמינהל מתקבלים מדי שנה כ-1,000 דיווחים על מקרים של תחלואה תעסוקתית, אולם לפי ההערכות מספר הדיווחים אינו משקף נאמנה את מצב התחלואה התעסוקתית בקרב העובדים בישראל. "אנו מקבלים כ-1000 דיווחים על מקרים של תחלואה תעסוקתית בשנה," מעידה הרופאה התעסוקתית הראשית ד"ר לובה פושנוי, "אולם להערכתנו המספר אינו משקף נאמנה את מצב התחלואה התעסוקתית בקרב עובדים בישראל". ד"ר פושנוי מוסיפה עוד שעל פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי (WHO) וארגון העבודה ובינלאומי (ILO), היקף התחלואה התעסוקתית הכוללת מחלות מקצוע ומחלות שקשורות לעבודה ( WRD) גדול פי 2.4 מהנתונים הרשמיים על מחלות התעסוקתיות בעולם".
בין תאונה למחלה
בניגוד לתאונת עבודה, המתארת פגיעה הבאה לידי ביטוי בחשיפה מידית לגורם סיכון, "מחלה תעסוקתית" היא מחלה בה חלה העובד עקב עבודתו או עיסוקו, בהיותו חשוף במשך תקופה מסוימת לגורמים מזיקים (כימיים, פיזיקליים, ביולוגיים ואחרים). כיום, מקובל בעולם להתייחס למחלות התעסוקתיות כאל קבוצה, הכוללת מחלות מקצוע מוכרות, שנגרמו מעבודה, ומחלות, הקשורות עם פעילות בעבודה ( Work related diseases – WRD).
פושנוי: "על פי הספרות המקצועית, רמת האמינות של נתונים על תחלואה התעסוקתית אינה גבוהה וקיים הבדל משמעותי לגבי נתונים על מחלות תעסוקתיות במדינות שונות. הספרות מציינת מספר סיבות לתת-הערכה של מצב התחלואה התעסוקתית ולתת-דיווח של מחלות תעסוקתיות: חוסר עניין בקרב עובדים, אשר נוטים לא לדווח על המחלות שלהם כדי לשמור על מקום עבודתם, חוסר מודעות לקיום מערכות הדיווח, ובעיות בתחום ביטוח בריאות וביטוח פנסיוני. עפ"י מחקרים שהתבססו על סקרי תחלואה בענפי תעשייה ובקרב מקצועות שונים, כ-60% מהמחלות התעסוקתיות אינן מדווחות על ידי העובדים".
חקיקה מיושנת
בישראל, קיימים כיום שני מקורות למידע על מחלות תעסוקתיות: המוסד לביטוח הלאומי, אליו מוגשות בכל שנה תביעות בגין מחלות תעסוקתיות ומינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית (הפיקוח על העבודה) במשרד התמ"ת, אליו נשלחים דיווחים על מחלות תעסוקתיות על ידי רופאים.
הדיווח הוא בהתאם לפקודת התאונות ומחלות משלח היד (הודעה), 1945. למרות שהחוק קובע כי חובת דיווח על מחלות תעסוקתיות חלה על כל הרופאים במדינת ישראל, הדיווח בפועל מתבצע במיוחד על ידי הרופאים התעסוקתיים. בין הסיבות המרכזיות לתת-הדיווח על מחלות התעסוקתיות בארץ היא החקיקה הקיימת. כיום, הדיווח מבוסס על רשימת מחלות מקצוע המוכרות על ידי המוסד לביטוח לאומי וכן על רשימת המחלות לגביהן נדרש דיווח למינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית. רשימות אלו כלולות בפקודת תאונות ומחלות משלח היד (הודעה), 1945 ובתקנות מחלות מקצוע (חובת הודעה – רשימה נוספת), תש"ם-1980 והן לא עודכנו כבר שנים רבות.
ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד התמ"ת, יורם אלעזרי: "המידע שייאסף ברשם המחלות התעסוקתיות, נועד לסייע בזיהוי ואיתור עיסוקים, תהליכים וחשיפות הקשורים בתחלואה תעסוקתית, ניטור מגמות, תחלואות תעסוקתיות ואיתור עובדים ועבודות בסיכון מוגבר לתחלואה. להערכתנו, יש בנתונים והמידע שייאסף בידי רשם המחלות התעסוקתיות על מנת לסייע בקידום מחקרים מדעיים, קיום הערכות אפקטיביות לפעולות המניעה ואספקת מידע זמין, עדכני ומהימן למקבלי החלטות במשרדי הממשלה ולציבור הרחב. מה שחשוב לנו, הוא להעלות את מודעות העובדים והמעסיקים בכל הנוגע למחלות תעסוקתיות ולהוביל להכרה בחשיבות פעולות המניעה והבקרה".