ערב חג הפסח חל השנה ביום ב' 22 באפריל והחג הראשון חל ביום ג' 23 באפריל. ערב החג השני חל ביום א' 28 באפריל והחג השני חל ב-29 באפריל.
אחת הסוגיות הנדונות בהרחבה בדרך כלל ושקשורות לחג הפסח היא המתנה לחג שהעובדים מקבלים המעסיק.
נהוג לתת מתנות לחג לעובדים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי כאחד. המתנה שניתנת לעובדים לחג יכולה להיות בכסף, בשווי כסף כמו תלושים או תווי קנייה.
בנוסף, היא יכולה להיות במוצרים. יש מקומות עבודה שבהם שי לחג ניתן בצורה מעורבת, כמו למשל חלק מהמתנה ניתן בכסף או בתווי קנייה וחלק במוצרים.
אף על פי שהחוק לא מחייב את המעסיק לתת לעובדים מתנות בחגים, הרי שאם הוא נהג כך לאורך תקופה באופן שזה הפך לנוהג, הוא מחויב להמשיך לפעול כך ולתת לעובדים שי לחג.
במקביל, על מנהלי משאבי האנוש לבדוק האם המעסיק מחוייב בהענקת מתנה מכוח הסכם קיבוצי, או צו הרחבה החלים עליו.
אם חל עליו הסכם קיבוצי או צו הרחבה, יש לפעול על פי האמור בהסכם או בצו.
הפסיקות של בתי הדין לעבודה קובעות כי כאשר מעסיק מעניק לעובדים שי לחג, עליו להעניק את השי גם לעובדות ולעובדים שנמצאים בחופשת לידה.
בין השאלות שנשאלת שוב ושוב בכל חג היא, האם יש לשלם מס הכנסה על השי לחג.
מתנה לחג, נחשבת לטובת הנאה שחייבת כולה במס. לכן על הארגון לזקוף לעובד את שווי המתנה החל מהשקל הראשון.
גם תלושי חג שניתנים לעובדים הם בגדר טובת הנאה שיש לשלם עבורה מס הכנסה.
אם המעסיק רכש תלושי חג לעובדים במרוכז וכתוצאה מכך שילם עבורם סכום הנמוך מהערך הנקוב בתלושים עצמם, ניתן לחייב את העובד במס לפי עלות התלושים למעסיק בפועל ולא לפי ערכם הנקוב.
במילים אחרות, מתנות לחג, בין אם בכסף ובין אם בשווה כסף, מהוות הכנסת עבודה לעניין מס הכנסה, משום שהן מהוות טובת הנאה הניתנת לעובד ממעסיקו.
אם כן, במה שונה מתנה לחג לעובדים ממתנות שהמעסיק נותן לעובדים לאירועים אישיים ומשפחתיים:
בניגוד לשי לחג שבו העובד מחויב במלוא סכום השי במס הכנסה, הרי שמתנה בסכום סביר שקיבל העובד מהמעסיק לא נחשבת להכנסת עבודה, אם ניתנה לרגל אירוע אישי, כגון נישואים, הולדת ילד, בר מצווה וכדומה.
למרות זאת, המעסיק יוכל לנכות את סכום המתנה לארוע כהוצאה מוכרת למס.
אשר לגילום שווי ההטבה – לא קיימת כל הוראת חוק שמחייבת את המעסיק לגלם את המס המוטל על בעובד בגין השי. למרות זאת, מעסיקים רבים נוהגים לגלם את שווי ההטבה.
