כנס החירום של איגוד העיתונאים החדש, שנערך בתל-אביב בשישי האחרון, עלה לכותרות המקומיות בעוד שהכותרות תוצרת חו"ל מציירות תמונה 'מעט' שונה של מעמד העיתונאים.
בארצות-הברית אחוז אחד בלבד מכלל האוכלוסייה משתכר 383,000 דולר לשנה ומעלה. באחוזון הזה נמצאים טייקונים כמו ביל גייטס, שלדון אדלסון, רון לאודר ואחרים.
מחקר של הניו יורק טיימס שנערך לאחרונה מצא שלא פחות מ-7,282 עיתונאים אמריקניים (ובתוכם עורכים, כתבים ובעלי תפקידים משיקים), נמצאים באחוזון העליון וחיים בבית אב שהכנסתו מעל ל-383,000 דולר. מדובר ב-2% מכלל אוכלוסיית העיתונאים בארצות-הברית, המונה בסך-הכל כ-364,000 איש.
עם זאת, הסתייגות קלה: כדי להיות חלק מהאחוזון העליון, אותם עיתונאים צריכים להרוויח 383,000 דולר בשנה יחד עם בן או בת הזוג, ולא בהכרח לבדם, כחלק מההכנסה הכוללת של משק הבית.
דוגמאות? בבקשה: אריאנה הפינגטון, מייסדת "הפינגטון פוסט", שהרוויחה 5 מיליון דולר בשנת 2010; זוכה פרסי האמי וקאבוט לעיתונאות מצטיינת, יורג רמוס, שהרוויח 5 מיליון דולר ב-2010; חושף פרשת WaterGate, בוב וודוורד, שהרוויח 2.5 מיליון דולר; עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס", תומאס פרידמן, שהרוויח 2 מיליון דולר; עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" וחתן פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, שהרוויח 900 אלף דולר ב-2010; ועוד.
באותו כנס עיתונאים שנערך בתל אביב ביום שישי אמנם לא הוצגו הנתונים הללו, ומי שנכח שם יכול היה לטעות ולחשוב שכמעט כולם רעבים ללחם. אלא שגם בישראל המצב דומה במידה לא מבוטלת לארצות-הברית בעניין זה, שכן מבנה ענף העיתונות אינו שונה ממבנה הפירמידה של החברה המערבית, שבה מספר מצומצם של אנשים מאכלס את הפסגה.
